58 / 79
57
שאלת היחסים בין ישראל לשכנותיה ובעיקר יחסיה עם העם הפלסטיני אינה תלויה רק
בה. אנו איננו רצויים כאן. על ישראל להגדיר את גבולותיה הקבועים בצורה חד-צדדית
ומתוך דאגה לעתידה כמדינה יהודית וציונית בגבולות בני-הגנה. גדרות ההפרדה ביהודה
ושומרון וברצועת עזה הוכיחו את יעילותן נגד חדירות מתאבדים ופלישת פלסטינים
לישראל וצמצמו חלק מהפשיעה. על אתגרים אחרים ובהם ירי תלול מסלול ומנהרות
נצטרך להמשיך ולחפש תשובות.
בתוככי ישראל שוכנים כ-5.1 מיליון פלסטינים המחולקים לקבוצות דתיות ואתניות
שונות )נוצרים, בדווים בדרום, בדווים בצפון, ערביי המשולש, ערביי הצפון וערביי הערים
המעורבות(. יש בכוחה של ישראל לקדם אוכלוסיות אלו – מי מהן מהר יותר ומי לאט
יותר – ולפחות כלכלית לשלבן לשביעות הרצון של כולם. פריחה כלכלית ושילובם
בכלכלת ישראל תפחית את הייאוש והחרדה בקרבם, ובד בבד ייאכף החוק נגד פורעים
ומסיתים. ייהוד הגליל וייהוד הנגב יתרמו דווקא ליתר שילוב של ערביי הפריפריה עם
היהודים. ייהוד הפריפריה יזרים לשם כסף רב, יספק תעסוקה ואיכות חיים וכמו בעבר
כך בעתיד – ערביי הפריפריה יהיו הראשונים ליהנות מכך. אדם שבע ומרוצה לא ימהר
למרוד, להיפרד ולעשות צרות. בגרעין המוסלמי הקיצוני יש לראות את האתגר המרכזי.
כאן, "גזרים" של פיתוח ו"מקלות" של אכיפת החוק ימנעו מגרעין זה לגדול ולהוות איום.
עדיין לא מאוחר לתקן את כל השגיאות שישראל עשתה בקרב בדווי הדרום והשלכותיהן,
כולל ההשלכה של חדירת האיסלאם לאוכלוסייה שמעולם לא הייתה דתית קנאית.
ישראל בעידן של חברה דתית
כפי שראינו, ישראל צועדת לקראת היותה מדינה דתית! האם בזה נגזר סופה? להלן נציג
שלוש חלופות אפשריות.
חלופה ראשונה: מה שהיה הוא שיהיה
מכיוון שהמנהיגות הישראלית, לפחות בעשורים הקרובים, לא תהיה שונה מזו של היום,
כל האיומים שפירטנו באיור 2 ימשכו ויתעצמו. בעתיד נראה המשך היחלשות הדמוקרטיה
מול כוחות דתיים אנטי-דמוקרטיים, כנסת שלא תתפקד, והתגברות האנרכיה שהפכה
לנורמטיבית. באין משילות ובלא אכפתיות, התנועה לתל אביב תתגבר והפריפריה היהודית
תאבד ממשקלה הדמוגרפי-כלכלי עד לקריסה כפולה – הן של הפריפריה הן של מדינת
תל אביב.