60 / 79
59
עליו. קואליציה כזאת תוכל לקום רק בתנאי שהסכסוך היהודי-פלסטיני יגיע לסיומו, ואז
הנושאים החברתיים יעמדו לפני נושאי הביטחון. האם זה ריאלי?
נראה שהדמוקרטיה הישראלית במתכונתה הנוכחית אינה יכולה לתת מענה לאתגרים
הרבים שהצבענו עליהם. למרות זאת יש לחפש דרך לעשייה – תוך כדי שמירה על
עקרונות הדמוקרטיה ופריצת מחסומי הסחבת הביורוקרטית והמשפטית.
לא ייתכן כי במדינה הצפופה ביותר בעולם המערבי, שהצפיפות בה עוד תלך ותגדל, ייפסקו
בנייתם של כל קילומטר כביש ומסילת ברזל חדשים, כל צינור מים, כל מתקן התפלה,
וכן הקמת גדר הפרדה – גדר החיים של ישראל – בגלל שורה של בג"צים שמעכבים את
הבנייה או עקב כניעה ללחצים של קבוצות אינטרסנטים המטרפדים כל מהלך חיובי ונחוץ.
יהיה צורך לצמצם את העיכובים המשפטיים ואת הסחבת המלווה )שחלקם נובעים מעודף
של עורכי דין רובם משועממים, ומחוסר יעילות במגזר הציבורי(. לא ייתכן כי "נערי
האוצר", חבורת בני נוער שקיבלו את הכשרתם בחוגים לכלכלה במוסדות האקדמיים ללא
כל רקע בגאופוליטיקה, יקבעו את סדרי העדיפויות במדינה. יש להיעזר בהם, אך לא לתת
בידיהם את זכות הווטו על ההכרעות שלהן חשיבות לאומית עליונה. כמו כן, יש לעצור
את השתוללות אילי ההון שמנהלים למעשה את "מדינת תל-אביב" )ואולי גם את ורשה,
בוקרשט, ריגה ווילנה( ומתעלמים מהפריפריה של ישראל. יש להחזיר למילון המושגים
של הפוליטיקה הישראלית את הביטויים "אינטרס לאומי" ו"סדר העדיפויות הלאומי". אם
כך ייעשה, יש תקווה למדינה יהודית – אמנם עם דתיים רבים, אך גם מודרנית ומערבית.
חלופה שלישית – ישראל מדינה דתית
בהנחה שהמשילות בישראל תמשיך בדרכה וגם לא תקום קואליציה חילונית, מה שהיה הוא
שיהיה: הסכסוך הישראלי-ערבי יימשך והביטחון ימשיך לעמוד בראש סדר העדיפויות.
החברה החרדית תוסיף לגדול, והעוני גם הוא, כי למרות שזו אוכלוסייה חכמה מאוד, לא
קל יהיה להכניס את בניה לעולם הטכנולוגיה והמודרנה. מה שכן, זו אוכלוסייה ממושמעת
מאד שתוכל להרים מפעלים לאומיים שהחילוניים מזמן שכחו כיצד עושים זאת. אדרבה,
מול הרפיסות החילונית יפגינו הדתיים כולם נחישות לאומית-אזרחית וגם צבאית וייתנו
מענה לנעשה בצדו השני של המתרס – האיסלאם הקיצוני של שנות ה-0302.
מאחר שבחלופה הזאת רבים מן החילונים יעזבו את הארץ, ייאלצו הנותרים להשלים
עם אורח חיים דתי ועם סדרי עולם דתיים. הצפיפות הגבוהה, האלימות הרבה, תרבות