9 / 86
8
משנה היו חסימת הגבול עם מרוקו, הסהרה וכן הנתיב הימי. בוייטנאם ניהלה ארצות
הברית מערכה אינטנסיבית מול החדירה הצפון וייטנאמית לתוך דרום וייטנאם, הן דרך
הגבול בין שתי המדינות והן דרך 'נתיב הו צ'י מין', נתיב שהחל מצפון וייטנאם דרך לאוס
וקמבודיה, ומשם לאזורים השונים ברחבי דרום וייטנאם. גם כאן היה ניסיון לחסימת
הנתיב הימי. המקרה הצרפתי מדגים חסימה המבוססת בעיקר על מכשול, ואילו המקרה
האמריקני מציג חסימה המבוססת על אש )בעיקר כוח אווירי( והפעלת כוחות מיוחדים,
ללא מכשול פיזי מלאכותי. המקרה הישראלי משלב בין אש ומכשול. מקרי המבחן מצביעים
על העובדה כי הניסיונות הצרפתיים, האמריקניים והישראליים לחסימת נתיבי החדירה
יצרו אצל הכוחות הלא סדירים הרגשה כי הפעילות הצבאית האינטנסיבית מהווה איום
מוחשי על עצם קיומם ככוחות צבאיים. עובדה זו מחזקת את הטענה כי לאזורי המקלט
והדרכים המובילות משם אל עבר שטחי הפעולה יש מהות אסטרטגית קריטית.
מקרי המבחן מהווים אירועים היסטוריים שהסתיימו, ולפיכך, ניתן להעריך את הצלחתם
או כישלונם של ניסיונות החסימה. לפי מבחן התוצאה, בהיבט הצבאי, הצליח 'קו מוריס'
לחסום באופן כמעט מוחלט את ההסתננות מטוניס לאלג'יריה, וכך גם במקרה הישראלי.
מנגד נכשלו האמריקנים בחסימת נתיב הו צ'י מין. אך המטרה היא להראות כי מאמצי
ארצות הברית לא היו לריק וכי ללחץ הצבאי, שהפעילה לאורך המלחמה, הייתה השפעה
רבה ברמה הטקטית והשפעה מסוימת גם ברמה האופרטיבית. לפיכך, דיון במקרה האמריקני
יכול להיות רלבנטי וניתן להפיק לקחים מלימוד ניסיונם של אחרים.
כדי לבסס מסד תיאורטי למחקר זה יקדימו את מקרי המבחן שני פרקים תיאורטיים.
הראשון ינתח את מהות המושגים אזור הבסיס ואזור המקלט, כפי שנגזרו מהגותו של
מאו. הדיון והניתוח של שני המושגים חשובים משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא להבין
את דפוסי הפעולה של כוחות לא סדירים המנסים להוציא אל הפועל מבצעים במדינת
היעד. הסיבה השנייה היא חשיבות זיהויים של אזורים אלה על ידי הצבאות הנלחמים
בכוחות גרילה, על מנת שיוכלו ליצור דפוסי פעולה הגנתיים והתקפיים נגד הגרילה.
הפרק התיאורטי השני יעסוק בהגנה כצורת קרב ברמה האסטרטגית. חשיבותו של פרק
כזה נובעת מעצם העובדה שצרפת, ארצות הברית וישראל ניהלו מערכת הגנתית ברמה
האסטרטגית, ולפיכך יש לבחון את העקרונות המנחים בניהול הגנה אסטרטגית.