10 / 46
8
ישראל לשתי מדינות נפרדות, ישראל ופלסטין. הודו העצמאית הצביעה נגד תכנית
החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם ב-92 בנובמבר 7491.
עמדת המנהיגות ההיסטורית של תנועת הקונגרס הלאומי ההודי
כלפי הסכסוך היהודי ערבי
בנוסף לאינטרס הפוליטי המובהק של המנהיגות ההיסטורית של תנועת הקונגרס
הלאומי ההודי להפוך את המיעוט המוסלמי לבן ברית במאבק לעצמאותה של הודו,
ניתן ליחס את עמדתה הפרו ערבית של תנועת הקונגרס, שלימים לאחר עצמאותה של
הודו הפכה למפלגת השלטון, לעמדותיהם האישיות, בנושא הסכסוך הישראלי ערבי,
של מנהיגיה הבולטים, מהטמה גנדי, אבי האומה, וג'וואהרלאל נהרו, שבהמשך נחשב
לאדריכל מדיניות החוץ והדיפלומטיה ההודית. השניים, שהיו מנהיגיה המובילים
של תנועת הקונגרס כתנועת השחרור הלאומית ההודית, החזיקו בדעות פרו ערביות
מוצקות ולמרות כל הניסיונות שעשו טרם הקמתה של מדינת ישראל שליחי הסוכנות
היהודית לשכנע את השניים לתמוך בנושא הציוני, לא עלה הדבר בידם. לגנדי היו
אמנם מספר חברים יהודים קרובים בדרום אפריקה שאותם רכש במהלך 12 השנים
בהן שהה שם טרם שיבתו להודו בשנת 8191, והחברים הללו, בעיקר הרמן קלנבאך
והארי פולק, שהיה יד ימינו בדרום אפריקה, יחד עם אינטלקטואלים יהודים כגון
פרופ' הוגו ברגמן, ניסו לשכנע אותו לשנות את דעתו הפרו ערבית אולם ללא הצלחה
מצידם. גנדי ראה ביהדות דת בלבד ולתפיסתו, למרות הסימפטיה האישית שרכש
ליהדות בכלל וליהודים ניצולי השואה בפרט, היהדות לא נחשבה בעיניו ללאום
הזכאי למדינה עצמאית ומכאן גם, לדעתו, שבארץ ישראל אמורה היתה לקום מדינה
ערבית מתוקף זכותם של תושביה הערבים המוסלמים שישבו בה מאות בשנים. לפי
גנדי, ל"ציון" היה ערך דתי וסמלי בלבד בלבם של היהודים שאמורים היו, לתפיסתו,
לחיות את חייהם במדינות בהן נולדו והתגוררו. יצוין שהתפוח איננו נופל רחוק מהעץ
ונכדו של גנדי, ארון גנדי, ששימש כיושב ראש מועצת המנהלים במכון לאי אלימות
על שם סבו באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק נאלץ בינואר 8002 להתפטר ממשרתו
בעקבות מאמר שפרסם בוושינגטון פוסט, בו כתב שהזהות היהודית בישראל אינה
יכולה להיבנות מאלימות וכי עדיף היה לישראל להתיידד עם אויביה ולחלוק עמם ידע
טכנולוגי במקום להסתמך על כוחן של פצצות תוך יצירת תרבות של אלימות מהסוג
שיחריב את האנושות. גנדי הנכד אף יצא נגד ניצול היתר שעושה מדינת ישראל,
.)27.1.2008
מעריב
לדבריו, בשואה (