66 / 81
64
טווח, טילים בליסטיים וטילי שיוט המשוגרים מצוללות, ביטלה למעשה את חגורת
ההגנה שיצרה לעצמה ברית המועצות עם כיבוש מדינות מזרח אירופה. ארץ הליבה
הייתה חשופה יותר מתמיד, ללא יכולת תגובה הולמת של ברית המועצות. אם במהלך
פלישות נפוליון וגרמניה, שיחקו הגורמים הגאוגרפיים, בעיקר המרחק והאקלים,
לטובתה של רוסיה/ברית המועצות, הרי גורמים אלו לא היו רלבנטיים עוד במהלך
המלחמה הקרה.
אמנם גם ברית המועצות פיתחה טילים בליסטיים בין-יבשתיים, המסוגלים לפגוע
במטרות בארצות הברית עצמה. אך עוצמתה הצבאית של ארצות הברית, בעיקר
עוצמתה האווירית והימית, כיתרה למעשה את ארץ הליבה הסובייטית, ובמידה
רבה גם את הסינית. עוצמה זו מנעה את התפשטות והתבססות הקומוניזם מעבר
לאירואסיה. ניתן לטעון כי הקומוניזם הגיע לשוליים המזרחיים והדרום מזרחיים
של יבשת אסיה, כדוגמת צפון קוריאה, ווייטנאם (כמדינה מאוחדת מ-5791) וכן לחצי
הכדור המערבי (קובה), אך בכך הסתכמה ההתפשטות הקומוניסטית. שנית, וחשוב
מכך, המדינות שהוזכרו לא היו מדינות לוויין, או גרורות, של ברית המועצות, כפי
שהיו מדינות מזרח אירופה. שליטי המדינות לא היו מריונטות בידיה של מוסקבה
ומנהיגיהן ניהלו מדיניות חוץ עצמאית ובלתי תלויה בברית המועצות. ניצחונה של
ארצות הברית במלחמה הקרה מוכיחה, יותר מתמיד, את הרלבנטיות האוניברסלית
של מהאן, ולא של מקינדר.
הגאופוליטיקה של המלחמה הקרה הציגה מכניזם התואם את עקרונות מדיניות החוץ
של שתי מעצמות-העל. בכך אין שינוי במהות הגאופוליטיקה בשלהי המאה ה‑91
והמחצית הראשונה של המאה ה-02. כלומר, בין ההגות הגאופוליטית ובין עקרונות
מדיניות החוץ קיימת מערכת גומלין של השפעה ההדדית, בה התיאוריה מושפעת
מ- ומשפיעה על המעשה.
מטרתה של ברית המועצות הייתה לבסס גבולות ברי-הגנה סביב רוסיה האירופאית,
שם נמצאו מרכזי האוכלוסייה והתעשייה המרכזיים. לאחר מכן, החלו הניסיונות
"לייצא" את המהפכה הקומוניסטית לרחבי העולם השלישי, תוך התנגשות
אידאולוגית, שתורגמה להתנגשות גאופוליטית עם ארצות הברית ומאוחר יותר גם
עם סין.
אם נטען כי תפיסתו של מקינדר לא רלבנטית לבחינת המלחמה הקרה, הרי יש לראות