65 / 81
63
אזוריות ובריתות הגנה דו-צדדיות, שהקיפו למעשה את ברית המועצות והגוש
הקומוניסטי. לכן ניתן, למעשה, להגדיר את המלחמה הקרה כעימות גאופוליטי בין
האי היבשתי ובין העולם הימי, שבסופו ניצח העולם הימי. במילים אחרות, המלחמה
הציגה מאבק בין הגותו של מקינדר ובין התיאוריה שהציג מהאן. סופה של המלחמה
הקרה בניצחונה של ארצות הברית הוכיח שתפיסת מקינדר, בדבר עליונות האי
היבשתי, וכי זה השולט בו שולט בעולם, לא הייתה נכונה. מהאן, שהדגיש את העוצמה
הימית כמקור לעוצמה פוליטית, היה התיאורטיקן המנצח.
ההיסטוריה הגאופוליטית של העת החדשה הוכיחה כי העולם הימי ניצח את העולם
היבשתי. צרפת הובסה על ידי בריטניה במאבק על השליטה העולמית במהלך המאה
ה-81, ששיאו היה במלחמת שבע השנים (6571-3671), וכך גם צרפת של נפוליון. במאבק
הגרמני-בריטי, בשתי מלחמות העולם, ניסתה גרמניה להביס את בריטניה, אך בשתי
מלחמות אלו נכשלה גרמניה, בעיקר הודות לעוצמתה הצבאית-הימית של ארצות
הברית. יפן, שניסתה להשיג שליטה על כל מזרח אסיה, ופיתחה לשם כך אוריינטציה
יבשתית, הובסה גם היא על ידי העוצמה הימית האמריקנית. יפן לא הובסה ביבשת
אסיה, אלא באוקיינוס השקט.
התיאוריה של מקינדר רלבנטית בבואנו לבחון את מהלכי מלחמת העולם השנייה
בזירההאירופאיתהיבשתית, קרי, החזיתהמזרחית ומאבקהאיתניםבין גרמניה וברית
המועצות. העובדה שגרמניה נכשלה בהבסת ברית המועצות, למרות מהלכי הפתיחה
המרשימים, הייתה הגורם החשוב ביותר בהבסתה הסופית במלחמה. ארץ הליבה, בה
שלטה ברית המועצות, סיפקה את המשאבים הכלכליים והאנושיים לניהול המערכה
הענקית, בזמן, במרחב ובמשאבים, בין ברית המועצות וגרמניה. יחד עם זאת, אין
להתעלם מהעובדה כי במהלך המלחמה, ובוודאי בשנתיים הראשונות שלה, ארצות
הברית סיפקה מאות אלפי טונות של ציוד לחימה ומזון לברית המועצות. כלומר,
העולם הימי הוא זה שתמך במאמצי המלחמה הכבירים של בעל בריתו היבשתי.
קיימת סיבה נוספת, ההופכת את התיאוריה של מקינדר ללא רלבנטית, בבואנו
לדון על תקפותה במלחמה הקרה. מקינדר התייחס, במהדורת 3491, לטכנולוגיות
הקשורות בפיתוח אמצעי הלחימה במהלך מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד המפציץ
האסטרטגי. אך לאחר המלחמה התפתחו אמצעי לחימה ופלטפורמות להעברת אותו
חימוש, שלמעשה ביטלו את מימדי הזמן והמרחב (טובי 7002: 44-05). יכולתה של
ארצות הברית לתקוף כל נקודה אסטרטגית בברית המועצות על ידי מפציצים ארוכי