ירדן הממלכה ההאשמית, מדינת חיץ על סף משבר

תבליט ותכסית

מבחינה פיזית ניתן לחלק את ירדן לשלוש יחידות משנה אורכיות, שכיוונן העיקרי צפון-דרום.

1. במערב ירדן עובר השבר הסורי-אפריקני. על כן משני צדיו )הישראלי-פלסטיני והירדני( הנופים

דומים. בחלקו הצפוני של השבר, מגובה של כ-032 מ' מתחת לפני הים עד לכניסתו לים המלח, זורם

נהר הירדן ויוצר את בקעת הירדן. בבקעה ניתן להבחין בשתי רצועות אורך או בשני מפלסים שיצר

הירדן. האחת, הזור )גאון הירדן( – רצועת הסחף וההצפה העונתית של הירדן, ברוחב של עד חצי

ק"מ, בעלת הצמחייה הרבה, והאחרת הע'ור )כיכר הירדן( – השטח המתרומם מעל הזור עד שיפולי

ההרים ממזרח. זהו שטח של קרקע פורייה ומעולה לחקלאות, בתנאי שמשקים אותו. במרכזו יוצר

השבר את ים המלח )כ-324 מ' מתחת לפני הים(. בדרומו של השבר נמצאת הערבה – השבר עולה

ממפלס ים המלח עד לגובה של 001-002 מ' מעל פני הים ושוב יורד עד לגובה אפס במפרץ עקבה.

2. ממזרח לשבר הסורי-אפריקני נמצאים הרי עבר הירדן )הרי גלעד, עמון, מואב ואדום(. גובהם

הממוצע נע בין 006 ל-009 מ' מעל פני הים, אך הפסגה הגבוהה ביותר )ג'בל רם, סמוך לעקבה(

מתנשאת לגובה של 457,1 מ'. הרי עבר הירדן, ובעיקר צפון האזור, הם המקום הנוח ביותר

להתיישבות ולפעילות האדם. כאן נמצא את הנחלים החשובים ביותר של הממלכה )ירמוך, יבוק,

זרקא, מוג'יב-ארנון, חסה-זרד( ואת ריכוזי האוכלוסייה הגבוהים. בגב ההר עוברים צירי התחבורה

הראשיים של הממלכה.

3. מזרחית להרי עבר הירדן נמצא אזור הרמה המדברית-המדבר הסורי. מדובר באזור שומם, קשה

ודת ודלילה.

למחיה, המחבר בין מדבריות ערב, סוריה ועיראק. האוכלוסייה שם נו

האקלים ושינוייו

האקלים השורר ברוב אזורי הממלכה הוא חצי מדברי או מדברי יבש, עם טמפרטורות גבוהות בקיץ,

וכמות משקעים מועטה יחסית היורדת בעיקר בחורף )איור 3(. האקלים הולך ונהיה קיצוני יותר

עם הירידה מתחת למפלס פני הים או עם ההתקדמות מזרחה ודרומה. רק בחלק קטן מהממלכה

שורר אקלים ים תיכוני.

ניתן להבחין בשלושה אזורי אקלים עיקריים בירדן.

1 .

בבקעת הירדן, לחופי ים המלח ובערבה – אקלים ערבתי, חצי מדברי, עם טמפרטורות גבוהות

יחסית וכמות המשקעים שנעה סביב 002-003 מ"מ בשנה.