פיתוח בסביבה ימית

מבוא

בשני מסמכים קודמים )שמואל וייס 4102; מיכאל בורט 4102( הרחבנו בדבר הצורך של מדינת

ישראל לצאת אל הים, תרצו, לכבוש את הים. שכן מישור החוף הישראלי נעשה צר מלהכיל את

כל הצרכים הדמוגרפיים–כלכליים–ביטחוניים–סביבתיים שלו. מישור החוף הישראלי מגיע אל קצה

גבול "כושר הנשיאה" שלו.

במסמכו של וייס )4102( תמצאו סקירה רחבה על הטכנולוגיות הקיימות והחדשות לבניית איים

מלאכותיים וכן פירוט ההיבטים הגאוגרפיים, הסביבתיים, הכלכליים, המשפטיים והמדיניים הנוגעים

לסוגיה מורכבת זו.

עוד עמדנו במסמכים קודמים על הנעשה ברחבי העולם במדינות צפופות אחרות כמו יפן, סינגפור,

הונג קונג וגם הולנד, אם כי מסיבות אחרות.

בעבודתו של בורט )4102( הובא פתרון לנושא שהטריד את ישראל, ככל שהדבר נוגע להקמת איים

מלאכותיים והוא המחסור בחומר מילוי לכל האיים שיהיה על ישראל לבנות על מנת להעביר לשם

תשתיות חיוניות ובעתיד אולי גם איים למטרות אורבניות. בורט מציע פיתרון טכנולוגי מקורי

להקמת איים בים בלי צורך בחומרי מילוי מיובאים מן היבשה תוך גרימת נזקים סביבתיים כבדים.

בעבודה שלפנינו אנו מוסיפים כמה חידושים בכל הנוגע להקמת איים מלאכותיים בים. יש כאן

רעיונות לפתרונות מקוריים ארכיטקטוניים שונים שמביאים בדיעבד לפתרונות טכנולוגיים חדשים,

כולל בכל הנוגע לחומרי מילוי או בשימוש חוזר של תשתיות קיימות. יש כאן כמה רעיונות

לפתרונות ארכיטקטוניים מעניינים למטרות מיוחדות כמו פלטפורמות צפות למתקני התפלה, הנזלת

גז, בסיסים ימיים ורעיונות אחרים כמו ניצול הים לפתרונות אורבניים שונים.

יש כאן תפיסת עולם גאופוליטית רחבה בכל הנוגע להקמת איים מלאכותיים וסיוע לשכנות ישראל

כמו הישות הפלשתינית )ברצועת עזה וביו"ש( וכן לירדן, לבנון, דרום סוריה ואולי מצרים )סיני(.

מחבר עבודה זו, אדריכל בנימין איזק, ער לבעיות הסביבתיות המעורבות בהקמת איים בים ומציע

הקמת איים בשני טווחים מן החוף, הקרוב - לפיתוח אורבני, והטווח השני מעל 02 ק"מ מן החוף

מעבר לאופק - מיקום שאינו פוגע בקו האופק הנפלא של הים התיכון, שם יוקמו איים מלאכותיים

לשם העברת תשתיות לאומיות כבדות מזיקות גם בתחום הסביבתי כמו בתי זיקוק, מתקני הנזלת

גז ובסיסי חיל הים.