האיום הסיני: ריאלי או מדומה?

האיום הסיני: מבט ריאליסטי ללא אשליות - תשובה לאנטון

ברקובסקי על מאמרו "מבט ללא היסטריה"

ארנון סופר

אינני סינולוג, גם לא כלכלן, אבל אני רואה את העולם העכשווי ואת זה של העתיד הקרוב

דרך משקפיים גאופוליטיים, ואולי גאו-דמוגרפיים. מתוך ראייה זו אנסה להשיב לטיעוני אנטון

ברקובסקי, שגיבה אותם בספרות רבה ורצינית.

במאמרו "האיום הסיני – מבט ללא היסטריה", מנסה ברקובסקי לשכנע את הקורא המערבי, כי לסין

יש בעיות פנימיות כה רבות, עד שהן יקשו עליה להפוך למעצמת עולם מאיימת. לטענתו, החזית

הפנימית מאוד בעייתית: הדמוגרפיה וההטרוגניות – הדתית, האתנית, הלאומית והלשונית – מקשה

על הלכידות של מדינה זו.

ברקובסקי רואה בסין, ובצדק, מדינה מזדקנת, מאפיין שיש לו השלכות רבות על עתידה הכלכלי.

הוא מציין שאין בה איזון בין גברים לנשים ושעובדה זו רק תוסיף לבעיותיה הכלכליות ולכוח האדם

המידלדל שלה, שהמספר של 3.1-4.1 מיליארדי בני אדם הופך אותה למדינה מגושמת ורגישה מאוד.

אם לא אמרנו די, הוא מזכיר כי סין מחקה את המערב ולא ממציאה דברים בעצמה, שיש לה מסורת

של תבוסות במלחמות, שהיא איבדה את הכיוון האידאולוגי שלה, שהיא מתעמרת באוכלוסייתה

וביפי הסביבה שלה, ושכל אלה יביאו בסופו של דבר לאי-שקט הולך וגובר ולשינויים חברתיים.

עוד טוען ברקובסקי, שבפני סין עומדים גם איומים מבחוץ, שכן מעצמות ותיקות וחדשות נושפות

בעורפה ולא יאפשרו לה לשחק לבד. הנחתו, על סמך ספרות מקצועית ענפה, היא שבמציאות

הקיימת בה, סין לא תוכל להתפנות באגרסיביות לחזית החיצונית. בחזית זו פועלים אינטרסים

גלובליים, מעצמתיים, בעיקר של ארצות הברית אך גם של הודו ושל יפן, שימנעו ממנה לפרוץ

ולסכן את העולם. ואכן, עד כה היא הצליחה לכרסם רק בגבולות המדינות של מרכז אסיה החלשות

והשוליות במשחקי הכוח העולמיים. הצלחתה במזרח הרחוק הרוסי נובעת מהוואקום שהותירה שם

ברית המועצות בעשורים האחרונים.

ברצוני לטעון שברקובסקי במאמרו, בכמה תחומים בא לברך ויצא מקלל, ובאחרים הוא אופטימי

מדי. למעשה, הוא משכנע שסין היא איום פוטנציאלי גדול על הסדר העולמי המתהווה, שכן גם אם

לא הכול נעשה שם במתכוון, הרי הכיוון שסין הולכת אליו הוא של יתר שליטה על מרחבי מחיה

זרים עתידיים, אם בסמוך לגבולותיה ואם הרחק ממנה, כמו אפריקה ודרום אמריקה.