27
גאופוליטי בין סוריה לשכנותיה מדרום-מזרח, מצפון וממזרח. טורקיה קידמה את תוכניותיה בכל
הנוגע לניצול מימי הפרת לעצמה – היא השתלטה על זרימת הנהר ולא היססה להשתמש בנושא
זה כבמנוף השפעה על סוריה. כמו כן, בגלל סכר טאבאקה שבסוריה פחתה ספיקת המים בהמשכו
של הנהר פרת. בעקבות כך נוצר קונפליקט עם עיראק, שנותרה ללא מים ואיימה במלחמה (סופר
2991, 6002; סופר וגרוס לן 8002).
בעיה נוספת של החקלאות הסורית התבררה בשנות האלפיים. משנות השישים, כנראה בהשראת
היועצים מברית המועצות, החליטו בדמשק להפוך את סוריה למדינה המייצאת תבואה. החקלאים
אולצו לעזוב את עיסוקם במרעה ולהתפנות לגידול דגנים. בדמשק ראו בכך יעד אסטרטגי שיבשר
את ניצחון המהפכה האגררית בסוריה. במשך עשרות שנים תפס גידול החיטה את השטח הגדול
ביותר, ואחריו היו גידולי השעורה והסורגום. המשטר לא הקשיב לביקורת והעלים עין מחפירת
בארות מים לא חוקיות שנועדו לעזור למימוש החזון האסטרטגי. התוצאה הייתה חמורה – בשל
מחסור במים ובגלל בצורות סוריה מייבאת את רוב הדגנים לתצרוכתה.
עתידה של החקלאות הסורית קשור גם בהשפעות שינויי האקלים שמורגשות במדינה בשנים
האחרונות. סדרת בצורות שפקדה את סוריה החל מ-7002 הובילה למשבר בכל הקשור בחקלאות
בעל, הסבה נזק רב לאוכלוסייה, לקרקע, ליבולים ולמשק החי, וחשפה את חוסר המענה של
). מאות אלפי פליטים עזבו את
Kliger
השלטונות בנושא המחסור במים ועם סכנת הרעב (0102
הכפרים ונעו לכיוון הערים. עתידם ועתיד הקרקע שנטשו אינו ברור (ברקובסקי וסופר 3102).
ה.2. תעשייה בסוריה
סוריה נמצאת מבחינת רמת התעשייה שלה בקבוצת המדינות המתפתחות. כוח העבודה בתעשייה
גדל משמעותית ב-03 השנים האחרונות, אך השכלתם המקצועית של הפועלים היא נמוכה. אין
תוכנית ארוכת טווח וישימה לפיתוח המשק התעשייתי. גם לא מדובר בתעשייה כבדה, תעשיית
מתכות, תעשייה עתירת ידע, או תעשיית נשק מפותחת, כלומר תעשיות שיוכלו לעמוד בתחרות
עם תעשיות מערביות. ברית המועצות בשעתה ניסתה לדחוף לכך, אך הדבר לא הוביל לתוצאות
משביעות רצון.
רוב מפעלי התעשייה הסורית משתייכים אפוא לתעשייה הקלה, והחשובה מביניהן היא תעשיית
המזון: סוכר, שמנים, מוצרי חלב, שוקולד, שתייה וטבק. כמו כן יש בסוריה מפעלי טקסטיל וסבון.
מייצרים בה חומרי בניין, דשנים ועדיין עוסקים במלאכות מסורתיות: עבודות עור ונחושת.
התעשייה הכימית, מלבד ייצור ביטחוני, עוסקת בעיקר בעיבוד נפט.