26 / 58
25
סוריה. רמת העיסוק בענף התעשייה בסוריה אינה נמוכה, ובכל זאת היא מאפיינת מדינה מתפתחת.
ענף השירותים אינו תורם בפועל לצמיחה, כי המדינה היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק. מדובר
בעיקר בשירותים שניתנים בסבסוד מלא: רווחה, סעד, בריאות, חינוך, ביורוקרטיה ברמה המקומית
והכלל-מדינתית; שירותים מסוג אחר, כמו צבא, משטרה ומודיעין. המיסים המוטלים על האזרחים
אינם מכניסים לתקציב המדינה כסף רב (כ-%02 בלבד של כלל המיסוי הפוטנציאלי) והתקציב
נמצא בגירעון מתמיד. בשנת 1102 הגיעו הוצאות המדינה ל-78.71 מיליארד דולר, בעוד הכנסותיה
הסתכמו ב-96.11 מיליארד דולר בלבד.
האבטלה הגואה וחוסר היכולת של השלטון ליצור מקומות עבודה גורמים לאי שביעות רצון של
אוכלוסיית סוריה. עיקר הלחצים נובעים מקבוצת הצעירים המשכילים: כל שנה יוצאים למשק
כ-000,003 בוגרי אוניברסיטאות בעוד הסקטור הממשלתי והפרטי מסוגלים לקלוט רק שליש מהם.
ה.1. החקלאות בסוריה
כרבע משטחה של סוריה יכול לשמש לחקלאות. בסוריה מגדלים דגנים, כותנה, זיתים, עדשים,
אפונה וסלק סוכר. ענף פירות וירקות משגשג במישור החוף, בעמק הנהר אורונטס ובאגן דמשק.
פחות מ-%5 של הקרקע משמשים לגידולים חקלאיים, וגם זה הרבה מדי בשביל מדינה הסובלת
ממחסור חמור במים. רוב שטחה של סוריה נמצא באזור אקלים מדברי או צחיח למחצה, והחקלאות
הנפוצה במדינה היא חקלאות בעל, כלומר תלויה בחסדי שמים (איור 7)
כ-%44 משטחי המדינה הם שטחי מרעה. עדרי הצאן של סוריה מונים יותר מ-51 מיליון בעלי
חיים. מספר ראשי הבקר מתקרבים למיליון. בעקבות שפע זה מייצרים בסוריה מדי שנה עשרות
אלפי טון בשר, יותר ממיליון טון חלב וכן חמאה וגבינה. רפורמה אגררית שהוכרזה ב-8591 נועדה
לחלק באופן שוויוני יותר את עתודות הקרקע במדינה. הצלחתה הייתה חלקית בלבד. אמנם החלוקה
התבצעה, וכ-001 אלף חקלאים סורים נהנו ממנה ואף התארגנו באגודות שיתופיות, אך מרבית
האדמות נשארו בידי חקלאים מעטים, שאדמותיהם עובדו על ידי אריסים. חרף אספקת טרקטורים,
דשנים וחומרי הדברה נכשלה הרפורמה גם בכל הנוגע לחשיפה לשיטות חקלאיות פרודוקטיביות
יותר, בעיקר באזורים החקלאיים המסורתיים והרחוקים של המדינה.
על רקע שינויים מקרטעים אלה בענף החקלאות עשתה ממשלת סוריה מפנה לכיוון אחר. כבר בסוף
שנות החמישים של המאה הקודמת ניסתה הממשלה לקדם חקלאות המבוססת על השקיה במים
שנאגרו באגמים מלאכותיים באמצעות סכרים. תוכנן להשקות חלקות גדולות, לזרוע ולקטוף תוך
שימוש במיכון מתקדם. את העשייה בחרו ליישם לאורך זמן באזורים דלילי אוכלוסייה, על קרקעות
ממלכתיות שעד אז לא היו בשימוש חקלאי. האזורים החדשים הללו היו: צפון עמק האורונטס; אזור