Background Image
Next Page  12 / 51 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 12 / 51 Previous Page
Page Background

11

בתרבויות האינדיאניות של מקסיקו ופרו, שנכנעו לקולוניאליזם האירופי, בין היתר בגלל השפעת

הפקטורים הסביבתיים ש"עיצבו את האינדיאנים ואת תרבותם". כמו כן טען הגל כי מדינות אירופה

המערבית וארה"ב הן היחידות הדוהרות אל עבר הקידמה ההיסטורית.

כפי שניתן לראות, יחד עם סוגיות מוסריות, בזכות הגאוגרפים והפילוסופים הופיעו בגאופוליטיקה

כך, אחת

12

תובנות נוספות, שסללו את הדרך לכל האסכולה הגאופוליטית של הרייך השני והשלישי.

המסקנות הגאופוליטיות של קארל ריטר הייתה, שאירופה כציוויליזציה היא בעלת השפעה מוגבלת

אולם, הגושפנקה העיקרית להתפתחות הגאופוליטיקה ניתנה

13

במרחב בגלל האקלים המבורך שלה.

14

על ידי עבודותיו של פרידריך ראצל.

תרומתו המקצועית הראשונה של ראצל לגאוגרפיה הייתה בפיתוח התחום התרבותי. לאחר ביקורו

קר השפעת אוכלוסיות (בעיקר עירוניות) ממוצא

ֵ

בצפון אמריקה (ארה"ב, מקסיקו, והקאריביים) וח

אתני שונה על המרחב והתרבות, כתב את ספרו "מאפייני עריה ותרבותה של צפון אמריקה". ראצל

התפעל מערים אמריקניות בחוף המזרחי של ארה"ב וכתב הרבה על טבע האדם שבנה ועיצב

אותן, אם כי לא שכח לציין את הסביבה הפיזית – אקלים ונוף – בהם שגשגו הערים ובוניהן.

ל, התעניין ראצל בזואולוגיה

ֵ

ק

ֶ

ב"אנטרופוגאוגרפיה" שלו המשיך לפתח רעיון זה. בעקבות דארווין וה

לות בפריסה הטבעית ובהתפתחות

ָ

ובקשר המרחבי שלה לגאוגרפיה, בעיקר בנושא גבולות והגב

אוכלוסייה כלשהי. התעניינות זאת הובילה להופעת הביטוי "מרחב מחייה" וגם למושג "כושר

הנשיאה". חשוב להדגיש, כי יחד עם השפעות הגורמים הסביבתיים על התפתחות תרבויות, או

מדינות שונות, ייחס ראצל בעבודותיו חשיבות רבה גם לגורמים חברתיים. עם זאת, תלמידיו וממשיכי

דרכו המשיכו לפתח דווקא את הפן הדטרמיניסטי של תורתו. ראצל סבר, כי גבולות היסטוריים

לא יהיו רלוונטיים מפני שבאופן טבעי תשתלטנה תרבויות חזקות יותר על אלו המפותחות פחות,

ותהליך זה יועיל לשתיהן. לעומת זאת, תלמידיו וממשיכיו (קיילן, או האוסהופר) הבינו את תורתו

והחלו להצדיק את התרחבות האומות החזקות תוך שימוש ב"חוק הטבע",

15

באופן פחות הומאני

16

את חיפושן אחרי חומרי גלם ושווקים על חשבון העמים "הנחותים" יותר.

Kiss, G. 1942. Political Geography into Geopolitics: Recent Trends in Germany.

Geographical

12

Review

, 32(4), 632-645.

i

Linke, M. 2000.

Ritters Leben und Werk: ein Leben für die

31 אודות ריטר ותרומתו לגאוגרפיה, ראה:

Geographie

. Quedlinburg: Janos Stekovics Verlag.

i

Bassin, M. 2006. Politics from Nature. Envirenment, Ideology and

41 על תרומתו של ראצל ראה:

the Determinist Tradition. In J. Agnew, K. Mitchell and G. Toal (eds.),

A Companion to Political

Geography

, 13-29, Blackwell Publishing.

i

Heske, H.

51 אם כי גם את רעיונותיהם עוותו רבות על ידי האידאולוגיה הנאצית. בנושא של האוסהופר ותרומתו ראה:

1987. Karl Haushofer: his role in German politics and in Nazi politics.

Political Geography

, 6, 135-144.

i

Rössler, M. 2005.

61 על האידאולוגיה הנאצית, התיאוריות הגאוגרפיות שבה ועל יישומן ההיפותטי בשטח ראה:

Secret Nazi Plans for Eastern Europe: geography and spatial planning in the Third Reich.

Treballs de la Societat Catalana de Geografia

, Vlll(35), 203-210.

i