106 / 125
105
מעמד הגאוגרפיה בעולם משתנה של חינוך
"אתוס של סכסוך" מול "אתוס של שלום" בהוראת א"י והמזרח התיכון
הנושא:
מורה המלמד את הגאוגרפיה הפוליטית והדמוגרפית של ארץ ישראל או המזרח התיכון אינו
יכול שלא לעסוק במשמעויות העכשוויות והעתידיות של תופעות כמו גידול האוכלוסייה,
עיור, יחסי מסחר, התיישבות, מים, אקולוגיה ונושאים אחרים שיש להם נגיעה לגאוגרפיה,
למזרח התיכון ולא"י. לכל אחד מנושאים אלה ואחרים יש נגיעה ליחסי ישראל ושכנותיה.
כך היא מערכת היחסים המורכבת בתוככי ישראל ובעיקר ביחסי יהודים וערבים, וכך
בנושאי קו התפר, עתיד ירושלים, אקולוגיה, הפרוזדורים ועוד.
המורה מתבקש במודע או שלא במודע להתמודד בהוראתו עם שני אתוסים: "אתוס
של סכסוך" מול "אתוס של שלום". השני עדיין לא בנמצא, ולכן קשה לאחוז בו. "אתוס
הסכסוך" לעומת זאת מלווה אותנו כבר שנים, והשאלה אם הוא ימשיך אם לאו.
על פי מה ייקבע אם אנו עדיין באתוס של סכסוך? על פי מספר התקריות והאירועים ביום
כלשהו, או על פי פרסומים אנטי ישראלים וחרמות במצרים, ירדן וביתר מדינות ערב? על
פי היקפי המסחר בין ישראל לשכנותיה שאתן חתמה על הסכם שלום? אולי תחת ה"פקס
אמריקנה" חייב השלום לנצח?
אולי נאמץ את "אתוס השלום" על פי מדדי השלום של מכון שטיינמץ באוניברסיטת תל
אביב, על פי נאומי נשיא ארה"ב, על פי מלכי ונשיאי האזור או על פי העיתונות היומית.
אפשר גם על פי מדדי המסחר בינינו למצרים או על פי תהליכים פנימיים בתוך המדינות
השכנות, כפי שהם באים לידי ביטוי בנתוני ההכנסה לנפש, הריבוי טבעי, העוני, האסלאם
קיצוני וכדומה.
אנסה להציג את הדילמה של בחירת האתוסים והטיפול בהם בעת כתיבת ספר לימוד
על המזרח התיכון. יוצגו עמדות של אחד ממבקרי הספר הדורש שימת דגש על "אתוס
השלום" ותוצג עמדתי, הגורסת שכגאוגרפים עלינו להתמקד רק בניתוח של הנתונים ושל
המציאות כפי שהיא כיום ולא במאוויים שבלב.
שאלה לא פחות קלה היא, איזה נוער אנו רוצים לעצב בחינוך הגאוגרפי שלנו – נוער
המכיר את המציאות בלי כחל ושרק או נוער המאמין במה שאולי יבוא ואולי לא. עלינו
לסייע לנוער מבולבל, הנקלע בין מערב רגוע למזרח תיכון אלים, ולהכשירו לניתוח מפה
ונתונים כמות שהם.
אוי לנו אם נקבל את ההצעה של מבקר הספר: "אין להצניע תהליכים שיש בהם כדי
להצביע על שינוי ועל אפשרות התהוותו של אתוס חדש ("שלום") באזור, גם אם אינו
יכול להיות מוגדר עדיין באופן מובהק".