14 / 79
13
מיליון. מאז 9891 נקלטו יותר ממיליון עולים. השטח בשליטתנו הוכפל לעומת תוכנית
החלוקה, וירושלים בירתנו למרות האו"ם. יש לנו חוזי שלום עם שתי מדינות גובלות,
והסכם שביתת נשק יציב עם סוריה. עיראק בשליטה אמריקאית. הליגה הערבית מוכנה
לדבר על פתרון הסכסוך. מעמדנו בעולם התעצם. הזמן בין מלחמות עוקבות הלך וגדל:
מלבנון 1 ללבנון 2 עברו 42 שנים. עצימות המלחמות יורדת, ומספר הנפגעים פוחת.
מאזן התשלומים חיובי, והחוב הלאומי פוחת. יתרות המט"ח מעל 06 מיליארד דולר,
לעומת 2 מיליארד ב-5891. האינפלציה אפסית. היצוא עובר את 08 מיליארד הדולר
בשנה. שיעורי האבטלה קטנו )%9.6 לעומת כ-%01 בארה"ב(. התוצר לנפש מתקרב
לקיים באירופה, אף על פי שאחוז כוח האדם המועסק קטן. ערך החברות הישראליות
הנסחרות בבורסות העולם כ-001 מיליארד דולר, לעומת 0 ב-0891. שיעורי המיסים
יורדים. היקף ההשקעות הזרות בארץ גדל, ומעמד השקל יציב. מספר התיירים ב-8002
יותר מ-3 מיליון. חל שיפור ניכר בסעיפי הרווחה: חינוך, בריאות, מענקים ועוד. כמעט
לכל פועל יש מכונית וטלפון נייד. זכינו במספר פרסי נובל, וישראל מבוקשת בתכנית
המו"פ האירופית. והרשימה עוד ארוכה...
תלונות על ההנהגה היו תמיד, אנחנו פשוט התבגרנו. הורינו בחפשם מפלט הגיעו לכאן
בראשית המאה ה-02 ולא חלמו על ההישגים הנ"ל. בעיית הדמוגרפיה הייתה אז חמורה
יותר.
ב"נ - מראשי התעשיות הביטחוניות לשעבר
תשובתי לב"נ 01.7.32
על העיקר איננו חלוקים, אבל כמה תיקונים קטנים: בין לבנון הראשונה לשנייה היו שתי
אינתיפאדות רצחניות, ובין לבנון שתיים לעופרת יצוקה עברו רק שלוש שנים. ולעיקר –
רוב ההישגים שמנית נכונים למרחב שבין חדרה-לאשדוד, כלומר רק למדינת תל אביב,
בעוד במדינת ישראל נמצא חורבן חברתי-כלכלי-תרבותי וחורבן הריבונות.
מה שמטריד אותי הוא שמהנדס כמותך אינו שם לב לתהליכים האטיים שאין חשים
בקיומם – זחילת הבדווים עד לפאתי תל אביב, הישמטות ירושלים בירת ישראל מידינו,
האסון של הגליל המרכזי מבחינה ציונית ונצרת העילית הנעזבת במהירות. חינוך? על
אילו הישגים אתה מדבר? על שניים, שלושה, מאה מצליחנים? מה יהיה על יתר העם
הזה, מה יעשה להם הגידול באוכלוסייה החרדית? תסכים עמי, כי סיפוח זוחל של יו"ש
יוצר בהדרגה מדינה דו-לאומית המקרבת אלינו את סוף הציונות. למי טוב כאן ביום-יום
– לדיירי מגדלי אקירוב או גם לתושבי דימונה, מצפה רמון, ירושלים, באר-שבע, חורה,
לקיה? וחוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר.
שלך, ארנון