16 / 79
15
פרק ראשון: הממד הדמוגרפי בישראל ובארץ ישראל
והשלכותיו
ישראל תוכל להמשיך להתקיים רק אם יהיה בה רוב יהודי ציוני ברור החי בטריטוריה
שמידותיה וגבולותיה מאפשרים את מימוש ריבונותה של המדינה ואת ההגנה עליה,
ואם תיכון בה איכות חיים ההולמת חברה מערבית. השגת שני תנאים הכרחיים אלה
לקיומה של ישראל היהודית הציונית אינה מובנת מאליה; התהליכים הדמוגרפיים בישראל
מאיימים על היכולת לממשם.
בכל פרקי העבודה נעשית הבחנה ברורה בין ישראל השוכנת בתוך הגבולות של ערב
מלחמת ששת הימים, פחות או יותר, לבין ארץ ישראל )פלשתינה( – הארץ בגבולות
המנדט הבריטי ערב ההכרזה על חלוקת ארץ ישראל בנובמבר 7491.
בשנים האחרונות הולך ונעשה הגורם הדמוגרפי דומיננטי בקביעת מערכת היחסים בתוך
החברה היהודית – יחסי חילונים-דתיים בכלל ובעיקר חרדים מול האחרים, ובין יהודים
לערבים בארץ ישראל כולה. בשנת 0102 מהווים היהודים בתוך שטח ישראל המערבית
כ-%35 מהאוכלוסייה המתגוררת בה. בשל הריבוי הטבעי המהיר של האוכלוסייה
הפלסטינית צפוי כי בשנת 0302 ירד שיעור האוכלוסייה היהודית בתוך ארץ ישראל, חרף
העלייה הנמשכת, ל-%64.
מי שמדבר על סיפוח שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה לישראל, הופך את היהודים
)ואחרים( למיעוט, ובמילים אחרות, מביא קץ על הישות היהודית בארץ ישראל, שכן
גורלה יהיה כגורל יתר המיעוטים במזה"ת נכון ל-0102 ואולי אף גרוע יותר לאחר מאה
שנות סכסוך כה קשה.
מי שיתחכם ויספח רק את יו"ש, מצבו לא יהיה שונה בהרבה )כפי שמלמד לוח 2(:
ב-0102 היהודים מהווים %16 מכלל האוכלוסייה שזהו רוב זעום, אך כבר ב-0202 הם
ירדו ל-%55 )בהנחות אופטימיות שכבר קודם לכן לא תהיה בריחה המונית של יהודים
חילונים מהארץ, כלהלן(.
בישראל ב-0102 חיים כ-000,006 זרים )נספח ללוח 2(. אם נצרפם לחשבוננו, שיעור
היהודים יורד דרמטית, וב-0102 שיעור היהודים בארץ ישראל מגיע ל-%2.05, וללא זרים
ל-%5.75.