החקלאות אבן יסוד בביטחונה של ישראל

ארנון סופר

נספח: חקלאות היא ביטחון ולא עוד ענף כלכלי

תגובה לכתבה של הדר חורש ב"מעריב" מיום 01.1.72

הדר חורש חוזר וקובל ברבות מכתבותיו ב"מעריב", כולל האחרונה מ-0102.1.72, על

כי "צרכני המים הפרטיים שילמו מחירים מנופחים בעוד החקלאים נהנו מאספקה

בלתי מוגבלת במחירים נמוכים עד כדי שערורייה".

משפט שערורייתי זה מחובר בכתבתו עם עובדי חברת החשמל העושקים (גם הם) את

המדינה... שימו לב, עובדי חברת החשמל עם המשכורות המנופחות ביותר במדינה

וחקלאי ישראל כרוכים זה בזה במשפט אחד!

הדר חורש, כמוהו כנחמיה שטרסלר, ורבים בצמרת האוצר הם כנראה חניכי המחלקות

לכלכלה באוניברסיטאות בישראל, שם כנראה לא לימדו אותם מאומה על מצבה

הגאופוליטי של ישראל, על ייחודה הקיומי וגם לא על תולדות המפעל הציוני, והם

תורגלו בכל לימודיהם רק על מודלים מהרווארד או מבית הספר לכלכלה בלונדון. כך

צמחו לנו "סנדלרים חוקרי עקומות תמורה" בורים ועמי ארצות בשאלות הקיומיות

של ישראל. רק כך אני יכול להסביר את אטימותם בכל הנוגע למגזר החקלאי ולכל

נושא פיזור האוכלוסייה.

חשוב ש"מומחי כלכלה" ידעו כי חקלאות היא תרבות, סלט טרי, איכות סביבה, יופי,

אך בעיקר ביטחונה של ישראל, ורק לבסוף עניין כלכלי. בעוד הרווחים של עובדי חברת

החשמל יורדים לכיסיהם הפרטיים, חקלאי ישראל ברובם הם הקובעים יום-יום את

גבולות המרחב הציוני בארץ ישראל, במשגב עם, במטולה, בכפר יובל, בכל יישובי

הערבה מחצבה בדרום ועד אילת, בעוטף עזה ובשרון המזרחי. הם הביטחון בדיוק כמו

צה"ל ולא פחות ממנו, ובבקשה אל תביאו כדוגמה מקרה פרטי כשפיים או גליל ים.

מי שחושב שהם צריכים לשלם בעבור מים כמו תושבי תל אביב ברמת אביב ג', מעיד

על עצמו כעל בור גמור, ואילו היה הדבר תלוי בי, הייתי אוסר על שכמותם להכתיב

מדיניות כלכלית לאומית או ליצור דעת קהל לאומית.

לגופו של עניין, הרי רוב המים שבשימוש החקלאים כיום הם מים ממוחזרים, ורק נס

הוא שהחקלאים עושים בהם שימוש כה נפלא.

לעומת הדר חורש, אני מצדיע לחקלאי ישראל כמגיני ישראל היום ב-0102 כמו בשנות