79 / 82
78
הכנת הקרקע לג'נוסייד זה הסתייעה בשנאה המסורתית של הערבים כלפי השחורים,
הגם שהם מוסלמים כמותם. שנאה זו לובתה על ידי השלטון שחסן אל-תוראבי שימש
בו ציר מרכזי (לצד השליט עומר אל-בשיר), והתבטאה בהפליה מתמדת, שכאמור
גברה משנות התשעים. (השימוש במיליציות ערביות, שנקראו אז מוראחילון, ננקט על
ידי ממשלת ח'רטום כבר בשנות ה-07 של המאה ה-02 כנגד השחורים בדרום סודאן).
כך למשל מנעה ממשלת סודאן זמן רב סיוע רפואי והומניטארי לחבל דארפור, ואף
אסרה כניסת עיתונאים אליו, בעוד ניסיונות ההעלמה והטשטוש שלה לגבי הנעשה
בחבל נתמכים באופן עקבי על ידי הליגה הערבית, סין ורוסיה. כל אימת שעלתה
תביעה מערבית לטיפול בסוגיה, הסיטה ח'רטום את תשומת הלב לסוגיה הפלסטינית-
ישראלית כדי להבליע ולהעלים את המתרחש בדארפור.
אסטרטגיה זו של הדרה, העלמה והסטה למוקדים אחרים בידי ממשלת סודאן הייתה
אפקטיבית בחלקה, אך בסופו של דבר לא מנעה את העמדת נשיא סודאן לדין על ידי
בית הדין הבין-לאומי באישומי ייזום הג'נוסייד וביצועו באמצעות הג'נג'אוויד.
אחרי סירוב של ח'רטום ללחץ בין-לאומי להצבת משקיפים בדארפור נאלצה סודאן
לקבל תכתיב של שהיית כוחות בין-לאומיים בחבל. כיום מוצבים שם כל שנה כ-52
אלף משקיפים ממדינות הארגון לאחדות אפריקה.
סיכום
המאמר נועד להאיר את נוף מולדתםשל פליטי דארפור שהגיעו לישראל בדרך-לא-דרך.
בשל המודעות לשואת העם היהודי ובשל היותם של היהודים פליטים בכל הדורות
יש עניין הומניטרי בהם הן בארץ, הן בקרב יהדות העולם והן בדעת הקהל העולמית.
אלא שהאמפתיה כלפי הפליטים ניזונה לא פעם מחוסר ידע לגבי אפריקה בכלל ולגבי
מהגרי עבודה שאינם פליטים בפרט, המגיעים לישראל אף הם בדרך-לא-דרך.
הבנת ההיסטוריה, הגאופוליטיקה והמארג האתני-שבטי-חברתי-דתי של דארפור
עשויה לחדד הבדלים בין פליטי דארפור, שיש בהם שאכן חוו ג'נוסייד, לבין מהגרי
עבודה מקרן אפריקה, ואף מדרום סודאן, שהגעתם לישראל מונעת בדרך כלל על ידי
הרצון לשפר את רמת החיים של משפחותיהם שנשארו באפריקה.
על עמדת הקהילה הבין-לאומית כלפי הנושא להיבחן בראש וראשונה לנוכח
ההתמודדות של בית הדין הבין-לאומי בהאג עם סירובו של מנהיג סודאן עומר אל-