פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

בבתי דין שרעיים בתצורה מנהגית מקומית ותכתובת אדמיניסטרטיבית בין פקידי

O'Fahey

הסולטנות (8002

היסטוריה פוליטית מודרנית

בשנת 0281 פלשו לסודאן חילותיו של מוחמד עלי שליט מצרים (שהייתה חלק

מהאימפריה העות'מנית) וכוננו בה שלטון קולוניאלי תורכי-מצרי. באותה עת שלט

בדארפור הסולטן מוחמד אל-פאדל (3081-8381).

מרד המהדי (1881-9881) היה במידה רבה ביטוי למחאת האיסלאם הסודאני

המסורתי נגד ההייררכיה המוסלמית האורתודוקסית מבית היוצר של "אל-אזהר",

שיובאה ממצרים וחתרה תחת שלטונם של המנהיגים המקומיים. במסגרת הגישה

התורכית-מצרית של "הפרד ומשול" ניתנו סובסידיות לטריקות צופיות מתחרות

(למשל, הח'תמיה, שאליה הצטרפו רוב בני שבט השאיקיה) שכפרו בהנהגת המהדי

וברחו למצרים, שם המשיכו ליהנות מסובסידיה ממשלתית (ורבורג תשל"א).

למרות התמיכה של תושבי סודאן במהדי, שבמאבקו בבריטים עיצב את הלאומיות

הסודאנית המודרנית ואף שימש השראה לעולם המוסלמי כולו, ולאחר הצלחה

והתלהבות של כתשע שנים, ביכרו הסודאנים את השלטון הבריטי על פני קולוניאליזם

אחר – כרע במיעוטו.

בעת מלחמת העולם הראשונה לא נענו תושבי סודאן לקריאת הג'יהאד של הסולטן

העות'מני כנגד "מעצמות ההסכמה" ובהן בריטניה. הסודאנים ידעו להעריך את

המינהל הבריטי ואת ניקיון כפיו בהשוואה לקודמו התורכי-מצרי, חרף מגרעותיו

כשלטון קולוניאלי. כך זכתה בריטניה ב-9191 בתמיכת מנהיגי האיסלאם העממי

הסודאני (ולא האורתודוקסי המצרי) "שלושת הסיידים": סייד עלי אל-מירעא'ני,

א-שריף יוסף אל-הינדי וסייד עבד אל-רחמן אל-מהדי.

השלטון הבריטי נמשך עד עצמאות סודאן (6591), תוך התמודדות עם מאבקי גיבוש

). כבר בסמוך

Warburg

זהות – פרו-מצרית, סודאנית עצמאית ופרו-בריטית (2991

לעצמאותה גרמו המתחיםהשבטיים, הדתיים והמעורבותשל גורמיםאזוריים בסודאן

לאי-יציבות פוליטית, ובעטיה עלה לשלטון בהפיכה צבאית הגנרל איברהים עבוד. רוב

השבטים בדרום סודאן, במזרחה, במרכזה ובמערבה הם שחורים שהתאסלמו במרוצת

מאות השנים האחרונות בתהליך מדורג שתאם את דפוסיהם המנהגיים.