מקום לזיכרון

גאוגרפיקה

מבוא

בית קברות הוא לא רק מקום מנוחתם האחרונה של השרידים הפיזיים של המתים

הטמונים בו, אלא גם מקום טעון במשמעויות תרבותיות של הנצחה וזיכרון המעצבות

בבתי קברות

את נוף הזיכרון המקומי כמכלול מרחבי ואדריכלי של קברים ומצבות.

נמצא לעתים חלקות המיועדות ל"אנשי שם", כמו חלקת המלחינים בבית הקברות

המרכזי בווינה, שבה קבורים בטהובן וברהמס, שוברט ויוהן שטראוס. בגאוגרפיה של

הזיכרון הלאומי נודעת חשיבות מיוחדת לבתי קברות המספרים את הנרטיב הלאומי

בנוף המקומי: בתי קברות צבאיים משמשים כאתרי הנצחה להקרבה ההרואית של

ומקומות קבורה ייעודיים, כמו הפנתיאון בפריז או כנסיית ווסטמינסטר

הנופלים,

בלונדון, מתפקדים כמקדשי-מעט להנצחת גיבורים לאומיים.

בית הקברות הישן של תל אביב לא יועד לשמש כפנתיאון לאומי. כבית קברות ליהודי

יפו ותל אביב הוא נועד להיות מקום מנוחתם האחרונה של תושבי העיר. אולם, בגלל

חשיבותה של תל אביב בחיי היישוב היהודי, קיבל בית הקברות העירוני משמעות

לאומית שחרגה מעבר למקומי. בצד אזרחים מן השורה ועולים חדשים שנקברו

כאלמונים, הלא הם ה"גלמודים" שקבריהם פזורים ברחבי בית הקברות, נטמנו בבית

הקברות העירוני גם מנהיגי היישוב ודמויות מפתח של התרבות העברית.

בשנת ת"ש (9391) יצא לאור ספרם של צבי קרול וצדוק לינמן על בית הקברות הישן

מכיל מידע רב ערך

בתל אביב. הספר, שהוא מעין "קדיש ספרותי" לקבורים שם,

2 על בתי קברות בישראל ראו: ר' פוקס, "לתולדות תכנון בתי הקברות הבריטיים בארץ-

ישראל", קתדרה 97, 6991, עמ' 411-931; מ' עזריהו, "הר הרצל: מתווה היסטורי של

בית הקברות הלאומי בירושלים", אופקים בגאוגרפיה 46-56, 5002, עמ' 963-383;

מ' עזריהו, במותם ציוו. אדריכלות בתי הקברות הצבאיים: השנים הראשונות, תל השומר,

משרד הביטחון/אגף משפחות והנצחה, 2102; י' בר-גל, "שדות הקברים – על בתי

העלמין של עין חרוד", בתוך: א' סופר, י' מעוז ור' כהן-ספר, תבניות נופים תרבותיים,

חיפה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, 1102, עמ' 36-29; מ' נאור-ורניק ד' בר, התחרות

לתכנון קבר הרצל ועיצוב הר הרצל, 9491‑0691, קתדרה 441, 2102, עמ' 701‑631. על

בית הקברות הישן בתל אביב ראו: ב' מאן, "והישוב הלך אחרי הקברים: בית הקברות

הישן בתל אביב כמקום וכטקסט", מכאן, חוב' ב', 1002, עמ' 5-33; י' מרקל, הפנתיאון

של תל אביב, תל אביב, רחל, 2002.

3 על בתי הקברות הצבאיים ראו את מאמרו פורץ הדרך של ג' מוסה, "פולחן הנופלים:

בתי קברות לאומיים ותחייה לאומית", זמנים 6, 1891, עמ' 3-41.

פה, 8 בדצמבר 9391, עמ' 6. א' ז' רבינוביץ (אז"ר) כתב בשבחי הספר: דבר, 7

4 הצ

בדצמבר 9391, עמ' 4.