24 / 94
23
•
פרטי מידע מהותיים, העלולים לחשוף מקור, כגון: פרטי המבוע ממנו קיבל את המידע, או
מעורבותו של המקור בעבירה, לא נרשמו על פי רוב בדוח הידיעה.
•
ככל שהמקור איכותי יותר, הבעייתיות בהפעלתו רבה יותר.
•
ככל שהמודיעין איכותי יותר, פוטנציאל ה"נזק" לתיק החקירה גדול יותר.
•
בחינת מידע בזמן אמת בעייתית וכמעט בלתי אפשרית בשל ריבוי יחידות איסוף. בעבר לא
נגרם נזק מכך, אולם כיום, מידע כזה – גם אם מגמתי – שמתקבל תוך כדי חקירה עלול לגרום
לאי הגשת אישום, אם הוא סותר ראיה קיימת בתיק!
•
בלתי אפשרי לשלוט במידע המגיע למשטרה כולל בדיסאינפורמציה. עבריין יכול ליזום קבלת
מידע מודיעיני סותר לכאורה, שיוגש ליחידת משטרה אחרת )לא החוקרת(, ובכך, למנוע הגשת
אישום או לסייע בחתירה להסדר מקל.
•
המשטרה הופכת לתלויה בפרקליטות בכל פעילות מבצעית בה יש מקור מעורב.
•
באופן שרירותי,
17
סנגורים משתמשים ב"עתירה לגילוי ראיה" לפי סעיף 54 לפקודת הראיות,
בבחינת "ירי באוויר", שיש רק מה להרוויח ממנו.
•
בעיית התמודדות בסוגיות מודיעיניות, תוך כדי ההליך המשפטי.
•
מעורבים רבים מדי – לרבות גורמי חקירה ותביעה – מגבירים את החשש לחשיפה. גם חזרה
מכתב אישום יוצרת חשד משמעותי של המעורבים כלפי מקור פוטנציאלי.
•
סנגורים המייצגים עבריינים קשורים ו/או ארגוני פשיעה, יודעים לעשות הצלבות בין תיקים
שונים ולהגיע בהתאם למקור המידע.
•
פגיעה במוטיבציה של מקורות לשתף פעולה עם המשטרה מחשש לחשיפתם, על כל המשתמע
מכך.
•
חוסר יכולת לבצע סיכול כאשר המקור מעורב בתהליכי העבירה, גם במעגלים רחוקים.
•
אין בנהלים ובהנחיות כדי להקיף את כל הבעיות הצפות ועולות מעת לעת בתכיפות הולכת
וגוברת, אל מול סוגיות מודיעיניות משתנות מפרשייה לפרשייה.
•
"צווארי בקבוק" בטיפול בבקשות לתעודות חיסיון מובאים בטבלה 1. הטיפול בכל בקשת
חסיון, המוגשת לחתימת השר לביטחון הפנים, אורכת זמן רב. יש לרכז את כל החומר הרלוונטי
שלגביו מתבקש החיסיון, לוודא שהוא עומד בכללים להוצאת חסיון )סיכון חיי אדם, חשיפת
שיטות ואמצעים, פגיעה בפעילות המשטרה בעתיד וכדומה(, לתאם עם התובע/פרקליט את
הנוסח המתאים ולהביא לחתימת השר בכפוף לאילוצי לוחות הזמנים שלו. כאשר מדובר
71 פקודת הראיות ]נוסח חדש[ התשל"א 1791.