8 / 80
7
•
נוכל לרדת מתחת לפני השטח, שכן המרחב התת-קרקעי, כמעט בלתי מוגבל. נרד למעמקים
על מנת לאחסן, לתעשייה, לחניות, למסחר, זה יתן מענה לשינויי אקלים, זהו פיתרון חשוב
ביותר לאיומים ביטחוניים, אבל לא הכל ניתן להוריד למטה...
האפשרות השלישית היא היציאה אל הים, אל מרחב ששטחו )בתחום הטריטוריאלי של המדינה(
כשטחה של מדינת ישראל כולה. אל הים אפשר להעביר תשתיות לאומיות זוללות מרחבים
ומסוכנות, כמו תחנות כוח, מערכות אחסון, מתקני התפלה, תחנות כוח על ידי רוח, מתקני זיקוק
ואחסנת נפט, טיפול בגז, שדות תעופה מקומיים )כשדה דב וחיפה( ובינלאומיים )כמו בקובה, יפן(
הרחבת נמלים ומתקני צבא ובעיקר אילו של חיל הים. אם וכאשר שלב בנייה זה יוכתר בהצלחה,
יהיה מקום לחשוב על תכנון ערים צפות ועוד.
אבל אסור לנו לשכוח, בישראל אין חופי ים מפורצים כמו ביפן והונג-קונג, חופי ישראל פתוחים
לים הסוער מאוד בחורף ועל כן יש לחפש תשובות מקוריות למציאות אקלימית-גאוגרפית המיוחדת
לנו. לישראל חסרים חומרי גלם למילוי מאות ואלפי דונמים הנחוצים לכל השימושים שנזכרו. יש
לחפש תשובות טכנולוגיות וארכיטקטוניות כחלופה לחוסרים אלו.
קתדרת חייקין והמרכז למחקר של המכללה לביטחון יציגו לציבור הישראלי מספר עבודות שבאות
לתת תשובה או לפחות להציף את הנושא ולהניחו על סדר היום הלאומי, ויפה שעה אחת קודם.
עבודתו של שמואל וייס בוגר המכללה לביטחון לאומי היא בבחינת יריית פתיחה ראשונה בתחום,
והיא מנסה להקיף את מכלול הבעיות הקשורות בכל הנוגע ליציאה אל הים. תודה לשמואל וייס על
עבודתו. תודה לנוגה יוסלביץ על העריכה וההבאה לדפוס ותודה לשרה יורמן על ההגהה בעברית.
פרופ' ארנון סופר
ראש המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי
ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה
ינואר 4102