איים מלאכותיים בחופי ישראל

כלונסאות

בשיטה זו חוסכים בחומרי מילוי בכך שביסוס האי או המשטח להקמת מתקן התשתית נעשה על

יסודות כלונסאות. אם כי שטח הכלונסאות חוסם כ-%04 מהשטח הפתוח, על פי רוזן )0002(,

חסימת הסדימנטים פחותה מעט בהשוואה לשיטת המילוי המלא ודומה לאי צף. למרות זאת,

גם כאן מתקיימת חסימה בתנועת החולות האורכית, זאת מכיוון שהאזור השקט יחסית מגלי ים

שמאחורי האי יגרום להתפתחות זרמים בקרבת קו החוף אל תוך האזור המוצל, אשר יסיעו חול

וישקיעו אותו שם. כך תיחסם עיקר הסעת החול, המתרחשת בתוך רצועת המישברים וככל הנראה

תיווצר לשון יבשה בין החוף והמשטח הצף. בעיה נוספת העלולה להיווצר היא ארוזיה בסביבת

העמודים הדורשת פעולות תחזוקה בתפעול )איור 22(.

: שיטת ביסוס על כלונסאות )מקור: מסמך למדיניות איים מלאכותיים 7991(

איור 22

עיקרון הכלונסאות יושם בשדה התעופה לה-גרדיה

בניו-יורק, כאשר האריכו את המסלול לתוך הים.

שימוש בכלונסאות קיים בפרויקטים רבים בעולם,

החל מאסדות קידוח )איור 32(, גשרים המשמשים

כמקשרים )איור 42(, ועד לחוות אנרגיית רוח בים

הצפוני, אשר מספקות כ-2 מגה-וואט לטורבינה,

)כאשר קיימות תחנות המספקות סה"כ עד כ- 041

מגה-וואט( )איור 52(.

יתרון השימוש בכלונסאות הוא מעבר חלקי של

סדימנטים, אך בכך גם חסרונו. עם הזמן תיווצר ככל

הנראה חסימה חלקית, שייתכן שתהפוך למלאה

ותדרוש עבודות תחזוקה יקרות. נראה גם כי עלות

ההקמה עולה על עלות הקמה בחומרי מילוי.

: אסדת קידוח על כלונסאות )מקור:

איור 32

מסמך למדיניות איים מלאכותיים, 7991(