איים מלאכותיים בחופי ישראל

שיטת בורט

פרופ' מיכאל בורט, אמריטוס של הטכניון, שימש שמונה שנים דיקן הפקולטה לארכיטקטורה

ובינוי ערים. מזה שנים רבות הוא עוסק ברעיון של פיתוח אורבני בסביבה הימית )עד לעומק של

02-03מ'( באמצעות סדרה של איים מלאכותיים )בורט 0102(. במהלך שני העשורים האחרונים

פיתח בורט )7991(, מספר רעיונות לפיתוח ימי עוקף חומרי מילוי, שהיא אחת הבעיות המרכזיות

לישראל בבואה להקים פרויקט איים מלאכותיים.

( )איור 91, 02(.

Permeable sponge breakwaters

הראשון שבהם הוא שוברי גלים ספוגיים )

אלה הן קליפות מחזוריות וטרומיות של בטון מזוין, המרסנות את אנרגיית הגלים על יד בליעתה

וספיגתה. נפח חומרי הבטון לפי פיתרון זה הוא כ-5 עד 7 אחוזים בלבד מנפח שובר הגלים. שובר

הגלים בנוי מיחידות מודולריות היוצרות יחד תבנית של "ספוג", דהיינו, יחד עם מי הים המשמשים

כחומר מילוי, נוצרת מסת התנגדות של כ-007,1 טון לכל מטר רץ של המבנה.

(, אלה הן "קערות" טרומיות

Container platforms

יכל )

פיתוח נוסף של בורט הוא פלטפורמות מ

דמויות מגירה עשויות מבטון מזויין, עם איטום מראש בחלקיהן התחתונים, ומבחוץ עד הגובה

המתאים, כדי להקנות להן כושר ציפה. היחידה האופרטיבית עשויה להגיע לממדים של 06-08מ'

רוחב, 021 מ' אורך, 52 מ' גובה, והנפח הכולל של יחידה אופרטיבית כזו 000,081 מ"ק. משקל מבנה

קליפת הבטון ביחידה כזו יכול להגיע ל-000,52-000,03 טון. "בלוק" זה, באורך של 021 מ', ממולא

במי ים, מהווה סכר של כ-000,002 טון, או כ-007,1 טון למטר רץ.

Rotating Floating Airport, Van den Noort Innovations

)מקור:

RFA

: סכימה של שיטת

איור 81

(

B.V, 2006