החברה החרדית בישראל

היגרו אליה רושם עמוק ביהודי מזרח אירופה. העולם החדש הצטייר כפתוח לפני כל הקבוצות,

כסובלני לכל הדתות ולכל אורח חיים ובעיקר ככזה שבו כל בני הדתות והעמים שווים בפני החוק.

אבל תיאורים אלה, שהיו בבחינת ניגוד מוחלט למצב היהודים במזרח אירופה בימים ההם, נתפסו

כאוטופיה, כעולם פנטסטי. תיאורי הכרך הגדול על בנייניו הגבוהים, קצבם המהיר של החיים ושפע

ההזדמנויות התעסוקתיות והכלכליות (בעיקר מסחר) שעשעו את החסידים, שלפי הגדרתו של

הסופר היידי שלום עליכם בספרו "כתריאליבקה" היו "עניים ומאושרים", וכל עוד הם לא נתקלו

באיום של ממש על אורחות חייהם, הם הסתפקו במועט והשלימו עם מעמדם החברתי הנחות ועם

רדיפתם על ידי האוכלוסייה המקומית ומנהיגיה (וקסמן 2991).

ההגירה המאסיבית הראשונה ליבשת אמריקה – ארה"ב, קנדה, ארגנטינה, מקסיקו וברזיל – החלה

כאמור עם הפוגרומים האלימים ברוסיה בסוף המאה ה-91 (1881-2881), נמשכה במאה ה-02

והגיעה לשיאה לפני מלחמת העולם השנייה. אחרי השואה הגיעו ליבשת החדשה שארית הפליטה.

ב-5491 הייתה ארה"ב, שאליה היגרו רוב החרדים מאירופה, לריכוז החרדי הגדול בעולם (אטינגר

9691; פריזל 3891).

כבר בשני העשורים הראשונים של המאה ה-02 הבינו החרדים שהתיישבו בארה"ב כי ארץ החופש,

הסובלנות והשוויון מסכנת את לכידותם. לפי תפיסתם דאז, אם באירופה נידונו היהודים לשמד פיזי,

הרי בארה"ב היהדות נידונה לשמד רוחני ולכיליון הזהות היהודית. ואכן, צעירים וצעירות יהודים בני

הדור הראשון והשני למהגרים נשבו בקסמי החילוניות והאמריקניות ונטשו את החרדיות ואת הזהות

היהודית ולבסוף את היהדות. בהדרגה ובאופן עקבי הלכו וגברו מקרים של נישואי תערובת, נטישת

היהדות והתבוללות, עד שקהילות גדולות הצטמקו. בתגובה יצרה החברה החרדית מערכת בידול

מרחבית מורכבת, שתכליתה קיום אורח חיים חרדי בלא אינטראקציה עם האוכלוסייה המקומית.

לשם כך הוקמו מנגנוני פיקוח, מוסדות חינוך, חברה ורווחה, ואפילו מרכזי קניות ובילוי נפרדים.

אזורי המגורים התרחבו לשכונות ענק חרדיות נפרדות ומובדלות, שנופן החרדי ישמש מעין בועת

מגן. מי שבכל זאת ביקשו להחדיר מודרניזציה לחברה החרדית נודו, סולקו מהקהילה ואף נפגעו

בידי בכיריה. פעולות אלו נעשו לרוב במעטה של חשאיות ודיסקרטיות. בשנים 0591-0991 גיבשו

החרדים בארה"ב את הכוורות הקהילתיות שלהם, כך שיאפשרו להם לשמר את אורח החיים שלהם

במסגרות החברתיות והחינוכיות הנפרדות ובבועה קהילתית-משפחתית מלוכדת וסגורה. בה בעת,

הם הלכו והשתלבו בשוק התעסוקה האמריקני (רבהון 1002). מקום משכנה של הכוורת החרדית

הראשית הוא במדינת ניו יורק, שם נמצא מרכז העצבים החרדי – מקום מושבם של האדמו"רים,

משרדי החסידויות, הישיבות הגדולות, כוללי הענק וריכוז הקהילות החרדיות הגדול ביותר בעולם,

) (טבלה 5).

Addelman

2007;

A Life Apart website

המוערך כיום ביותר מ-003 אלף נפש (