במלכודת הרדיקליות באקדמיה

71 / 125

70
בישראל בתחומים לא-להם ועל החלטות שלהם שיש בהן משום סיכון חיי יהודים
בישראל (ראו עמדת השופט מאיר שמגר והערתו שאכן "לא הכול שפיט").
הערתי זאת כדי לומר לצוות ון ליר, כי לצערי המערכת המשפטית הוכיחה, ויותר מפעם
, ושיש לבקר אותה כשהיא מטילה גזירות שאין ריבונו של עולםאחת, שאין היא תחליף ל
הציבור יכול לעמוד בהן. (אני אישית מעורב בכמה מקרים שעל סדר היום המשפטי, שאנו
היהודים כישות מדינית כאן איננו יכולים לקבלם). זו הסיבה שהשב"כ דחה במשך שנים
המלצות של מי שאינו מבין בדבר ומסכן חיי יהודים במזרח התיכון – ככה זה כאשר
החליט מי שהחליט שהכול שפיט או "בגיץ" והביא עלינו בעיות מבעיות קשות ביותר
שלא כאן המקום לפרטן.
על תקיפה פרסונלית של פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה
מי שאינו מבין את שורשי הסכסוך היהודי-ערבי ובהקשר זה את התהליכים הדמוגרפיים
המאיימים על הישות היהודית במזרח התיכון, צריך לנהוג במשנה זהירות בטרם יצא
למחקר יישומי בענייני ישראל, בעיקר אם לתוצאותיו יש השלכות על ביטחוננו. אני
נתקל ביותר מדי טעויות בעניין זה, ומכתב צוות ון ליר הוא הוכחה מאין כמותה לאישוש
ציפיותיי, חששותיי. מכתבם נראה כאילו נכתב בפלנטה אחרת.
כמי שהיה דיקן וחבר ועדת מינויים במשך שנים וחבר ועדות מינויים בכל אוניברסיטה
ומכללה בישראל, אני נתקל באין סוף סיפורים על ניצול של "אירוע" לפרסומים "מדעיים",
וכך גם במקרה זה. אין בדברי כל ביקורת שלילית על כך, ורק ציינתי זאת כעובדה במבוא
למסמך שלנו.
מי שהחליט כי מהגרי אפריקה הם פליטים וכל ניסיון לשכנעו שאין זה כך אינו עוזר,
אך באותו זמן הוא גם מפרסם כתבות בלע נגד ישראל והישות הציונית – יש לגנותו. מי
שמתעלם מן האסון הנוחת על ערד ועל אילת, או מזלזל בו, בטיעונים מדעיים כביכול,
ראוי לביקורת קשה, ואין לו אלא להלין על עצמו על כי הרוויח אותה ביושר.
לא כאן המקום לחוות את דעתי על מה שקורה בחוגים לסוציולוגיה או בפקולטות
למשפטים בישראל בכל הקשור לישות הציונית במזרח התיכון. אני מרמז על כך במאמרי
"מה בין אנשי משפט, דמוגרפיה וקיומה של ישראל" (ביטחון לאומי מס' 7 9002). שם
רמזתי אך לא הרחבתי מדי במה שיש לי לומר על ניצן טל, על ענת מטר, על חיים גנז,
על מנחם מאוטנר ועל אחרים. אכן, הם תלושים מההוויה הישראלית וממצבה הביטחוני
של המדינה.