במלכודת הרדיקליות באקדמיה

בארצו, לשבע שנות מאסר, או להחזירו למולדתו... מערכת משפט שמבקשת לעמוד

בקריטריונים של מוסר אינה יכולה להרשות לעצמה לכלול חוק כזה בספר החוקים".

דברים דומים כתב לבנת כשנה קודם לכן (הארץ 80.21.61).

כמה מילים יפות, כמה צדקנות בכתבה אחת קטנה, אלא שיש בה רק בעיה אחת – אין

בישראל פליטים רבים, ואלה שהגיעו מחוף השנהב ומעוד ארצות מצוקה הוכרו כבר מזמן

כפליטים. כל היתר הם רוב מוחץ של מהגרי עבודה שנכנסו לישראל שלא כחוק. כבר

ב-8002 טען שר הפנים לשעבר מאיר שטרית, כי מתוך 000,52 מסתננים רק 006 הם

בחזקת פליטים. עו"ד עפרה קלינגר ומשה טרדמן מוכיחים במאמריהם בחוברת זו, כי חלק

ניכר ממי שמכונים "פליטי דארפור" אינם פליטי חרב הנסים על נפשם, אלא מהגרי עבודה

מדארפור שמימנו לעצמם את הגעתם לכאן במטוסים.

ד"ר לבנת מייצג קבוצה גדולה של אנשי משפט שאינם מכירים את הגאודמוגרפיה של

ישראל, אך הם אלופי המילים הגבוהות. מדוע הם לא טרחו ללמוד את הנושא הזה לפני

שהם מכבירים מלל?

ב-90.7.91 התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה של העיתונאית יעל גבירץ תחת הכותרת

"טיפול באמצעות בולדוזר". כתבה זו עולה על קודמתה מבחינת הבורות וחוסר הידיעה

של הכותבת בכל הקורה בסוגיית פליטי/מהגרי אפריקה. היא ממשיכה לדבוק במילה

הסקס-אפילית "פליטים" (שכאמור מספרם זעום ביותר) וכועסת מרה על כי "הפכנו

את הפליטים למסתננים". ומוסיפה גבירץ: "מכשירים את דעת הקהל לראות בפליטים

אויבים ואיום על מדינת ישראל". כלומר, אנחנו, הרעים, "הופכים את עניין הפליטים

לבעיה ביטחונית". וכן: "רדיפתם וגירושם של קורבנות המלחמות המשתוללות באפריקה";

"איזה עוז יש בכליאתם ובגירושם של קורבנות וחסרי ישע"; "נרדפים ונמלטים על חייהם

ומגיעים בדרך לא דרך לישראל".

אני מקווה שהדברים הכתובים כאן יגיעו לידי עיתונאית זו והיא תלמד מהם על איומים

אמיתיים, קיומיים, אסטרטגיים, חברתיים ובריאותיים שאנשים אלה מביאים עלינו. כדאי

שהיא תקרא במאמרה של קלינגר על הטרור האסלאמי ועל ממדי השחפת והאיידס;

שתתבונן בניתוח הסטטיסטי מנין באו מהגרים אלה: הם לא ברחו ממלחמות, הם לא באו

כנרדפים, הם מהגרי עבודה המחפשים את עתידם בישראל בעקבות העובדה שאירופה

סגרה את שעריה באופן הרמטי בפני מהגרים.

גבירץ מספרת מדמיונה הקודח כי המסתננים "ברחו בשל רצונן של ממשלות ערביות-

מוסלמיות להשתלט בכוח על אדמתם ותרבותם במטרה למנוע אותם לקבל את חוקי

השריעה". כל המלל הזה בא ממקרה פרטי אחד ויחיד הנקרא דארפור, שאכן יש שם