81 / 263
79
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
המוסלמית. לכן, מאז החלטת המועצה הדתית הדרוזית בישראל בשנת 1691 לאמץ את חוק
המעמד האישי של העדה הדרוזית שנחקק בלבנון ובסוריה, הדרוזים בשלושת הריכוזים
הגדולים שלהם בעולם נוהגים על פי הוראות דת אחידות שזוכות למעמד משפטי.
אף על פי שחוקי המדינה מאפשרים את השתלבותם של בני המיעוטים הלאומיים בחברה
הישראלית, הרי ישראל מעצם טיבה כמדינה יהודית וציונית אינה יכולה להציע להם לאומיות
משותפת. לכן, גם בני העדה הדרוזית יכולים לחיות רק לצד החברה הישראלית ולא בתוכה,
אף על פי שהם ממלאים את כל החובות האזרחיות ובמרכזן את חובת השירות בצבא. מנגד,
הדת הדרוזית עצמה אינה מאפשרת את השתלבותם המלאה בחברה הישראלית.
נראה שחלקים נרחבים בציבור הישראלי פיתחו לעצמם תדמית לגבי הדרוזים, ולפיה בגלל
הקירבה הדתית, הלשונית והתרבותית שלהם לערבים הם עשויים להצטרף אליהם, אם
הדבר ישרת את האינטרס הקיומי שלהם, כפי שמלמדת ההיסטוריה. לפיכך, ישראל חייבת
לבחון מעת לעת את יחסיה עם בני העדה ולהביא בחשבון שינויים וגורמים המשפיעים
עליהם. מחאתם הציבורית והמגמות המסתמנות ביחסם למדינה מלמדות כי שירותם
בצה"ל, שאמור היה לקרב אותם אל החברה הישראלית, הוא גורם שזורע זרעי עוינות
ופירוד. תוצאות פרדוקסליות דומות עלול להניב ריבוי ההצהרות של מנהיגי המדינה, כפי
שתואר לעיל. אין ספק כי מרקם היחסים בין המדינה היהודית למיעוט הדרוזי החי בקרבה
עומד על פרשת דרכים, דבר המחייב את ההנהגה של שני הצדדים לחשיבה ולעשייה.
: דגלים על גגות בתים בכפר הדרוזי פקיעין
תמונה 2
הדגל הדרוזי
דגל ישראל