Background Image
Next Page  146 / 263 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 146 / 263 Previous Page
Page Background

144

צה"ל כור היתוך חברתי לדרוזים – האומנם?

תוצאות אחרות, ולפיהן %07 מהעובדים במגזר הפרטי השיבו ששירותם בצה"ל פגע בהם

בתחום התעסוקה. כפי שניתן היה להניח, אלה שלא שירתו בצבא, השיבו בשיעור נמוך יותר

לגבי מידת ההצדקה של החובה המוטלת על הדרוזים לשרת בצה"ל. עם זאת, בהתחשב בכך

שמדובר במי שלא שירתו בצבא, שיעור המשיבים בחיוב גבוה (%92). ההנחה היא, שלגבי

רבים מהם אי שירותם בצבא אינו נובע משיקולים אידאולוגיים כגון התנגדות לשרת בצבא

אלא מגורמים שמקורם בבעיות אישיות, בריאות, דת וכדומה.

הציפייה של הדרוזים ששירותם בצבא יגרום למוסדות המדינה ולחברה הישראלית לסייע

להם על ידי העדפתם הברורה לעומת המיעוטים שאינם משרתים בו בולטת, ומבוטאת

בהזדמנויות רבות. מעניין שדרישה זו מקובלת גם על מרבית היהודים, ומביניהם שיעור

התומכים אף היה גבוה יותר. לדוגמה, %09 מכלל הנבדקים צידדו בהענקת עדיפות לדרוזים

ששירתו בצבא להשתלב במינהל הציבורי, מתוכם %88 דרוזים ו-%39 יהודים. בדבריו של

סאלח חליל, לשעבר יו"ר אגודת גמלאי צה"ל במגזר הדרוזי, יש משום דוגמה לציפייה לקבל

תמורה ולהשלכות הנובעות מפער הציפיות:

המדינה חייבת לסייע לדרוזים לאחר השירות הצבאי כדי להשתלב בעבודה ובעיקר בשירות

הציבורי בו המדינה יכולה להשפיע... בגלל בעיות האבטלה הקשות אצלנו ובמיוחד אצל

החיילים והקצינים שעשו צבא, יותר ויותר מופנות שאלות לדרוזים ששירתו בצבא: "מה

המדינה נתנה לכם?". זה שאין תשובה, גורם לתסכול ולכעס רב ומשפיע לרעה על המוטיבציה

של הצעירים הדרוזים לשרת בצבא ועל היחס שלהם כלפי המדינה. אי אפשר לשכנע מישהו

בעדה שאין הבדל בין מי ששירת שלוש שנים למי שלא שירת-זה פשוט לא הגיוני ולא

צודק... כדאי שהמדינה תשנה את זה (אמרני 3002: 92).

בחינת הגורמים להתמקדותם בדרישה לקבל סיוע מהמדינה כדי להשתלב במינהל הציבורי,

מצביעה על החשיבות שהם מייחסים לכך, ברמת הפרט וברמת העדה, וכן על כך שהם

מעריכים שלמדינה קל יחסית לסייע בהשתלבותם בו. רבים מהם ציינו שהמדינה צריכה

להנחות את נציבות שירות המדינה ואת הגורמים האחראים במשרדי הממשלה לסייע

לשילובם במינהל הציבורי. כמו כן, הועלתה דרישה שהמדינה תחוקק חוקים כדי לאפשר

להעניק להם עדיפות באופן רשמי. בין השאר, הם מצפים לשילובם בתפקידים בכירים, תוך

התאמת דרישות המשרות למאפיינים שלהם. דוגמה לגישה זו נמצאת בדבריו של אל"מ

(במיל') אסעד אסעד, לשעבר חבר כנסת ויועץ ראש הממשלה לענייני דרוזים, בריאיון עם

המחבר. כרבים אחרים, גם הוא אינו מוצא פסול בהגשת סיוע לבני העדה בתהליך קבלתם

לעבודה, גם אם המניע הוא עדתי. הוא גם מתייחס לתרומה העשויה לצמוח מכך בתחום

שיפור היחסים עם המדינה:

הדרוזים תורמים לביטחון המדינה ומשלמים בקורבנות כמו היהודים ובאופן יחסי אפילו