הדרוזים בין גאוגרפיה וחברה

8991: 002). תמורות אלה הביאו לביטול או לטשטוש המעמדות ולהקטנת הפערים הכלכליים בין

מעמד האמידים, בעלי הקרקעות, ובין מעמד הפלחים וכן לשינוי חלקי במנהגים. ככל שהיישוב קרוב

יותר לעיר, גוברת מגמת השינוי וההינתקות מן המסורת (סאלח 9891: 522-622).

) המשיכו הדרוזים לעבד את אדמותיהם ולא נטשו אותן למרות

Betts

עם זאת, לטענתו של בטס (

המעבר לתעסוקות אחרות מחוץ ליישובי המגורים ולמרות תהליכי המודרניזציה וחדירת מערכות

שירותים עירוניות, כגון רשתות המים, החשמל והטלפון ליישובים הדרוזיים. לדעתו לא שינתה

היציאה לעבודה מחוץ ליישובים את אורח החיים החברתי והמסורתי של הקהילה. גם אלה שנחשפו

להשפעות החיצוניות אינם דוגלים בדרך כלל בשינוי יסודי של אורח החיים המקובל והמסורתי.

השמרנות והבדלנות, שאפיינו את הדרוזים במשך קרוב לאלף שנים, איפשרו להם לפתח ולשמור

על מאפיינים חברתיים ואחרים, שאינם קיימים אצל שכניהם הנוצרים והמוסלמים, מאפיינים

כמו הדיאלקט המיוחד, שמות פרטיים, מנהגי תפילה וקבורה, ביקור במקומות הקדושים והלבוש

Betts

המסורתי של הדתיים (93-53 :8891

מעמד המיעוט הדרוזי במזרח התיכון

אחדות הדרוזים במזרח התיכון נובעת מן הצורך בשמירת הקיום של עדה זו, בעלת הדת המיוחדת,

המתקיימת בתוך עולם מוסלמי רחב, הרואה בה כופרת מבחינה דתית. מסיבה זו נזקקו הדרוזים

למדיניות גמישה ורבת פנים לשמירה על קיומם. הצורך להסתגל לכוחות הפועלים באזור נובע

מעובדת היותם מיעוט, ומתאפשר על ידי דתם, המתירה להם התחפשות (עקרון התקיה) והסתגלות

במקרה של רדיפות (דנה 8991: 022). הדרוזים נוטים לבדלנות, המבוססת על ייחודם העדתי והדתי,

ולכן הצליחו במהלך תולדותיהם לשמור על עצמאותם הדתית. אולם, למרות נטיותיהם הבדלניות

לא התפתח אצלם הרצון לעצמאות מלאה, ואין הם מתנגדים לשלטון זר עליהם בתנאי ששלטון

זה לא יפריע להווי חייהם המסורתי והדתי (ינאי 2791: 3, 41). במרוצת ההיסטוריה היוו הדרוזים

במזרח התיכון רוב רק באזור המצומצם שלהם. אולם ביחס למחוז האדמיניסטרטיבי או המדינה

שבה הם חיים - סוריה, לבנון וישראל - הם מהווים מיעוט קטן, שהיה כפוף בדרך כלל לשלטון

מוסלמי-סוני, שלא ראה בהם עדה נפרדת (בן-צבי 3591: 302; סאלח 9891: 142).

אוכלוסיית סוריה מגוונת ומפוצלת, כמעט כמו זו של לבנון, וחלק מן המיעוטים מרוכזים בה

במחוזות מסוימים. המדיניות הסורית מתעלמת מן הבעיות הנובעות מהרכב אוכלוסיית המדינה,

ושואפת לפתרון באמצעות הטמעת העדות והמיעוטים ברוב המוסלמי הסוני.

דחיית עקרון ה"רב-צביונות" על ידי ממשלת סוריה באה לידי ביטוי ביחסה כלפי המיעוט הדרוזי,

שהביא לביטולו של המעמד האוטונומי שהדרוזים נהנו ממנו. ביטול זה הביא, בשנת 4591, למרד

). עקב כך,

Firro

הדרוזים שדוכא באכזריות על ידי הצבא הסורי (בן-ארי 6791: 851; 191 :8891

ולמרות ריכוזם הגאוגרפי בהר הדרוזים וייחודם החברתי והדתי, הואץ תהליך הטמעתם של הדרוזים