מדינת תל אביב – איום על ישראל

חלק ראשון: יחסי מרכז-שוליים בעולם

המטרופולינים המרכזיים בעולם

התופעהמרכז-שולייםמתארתאתהארגון המרחבי הראשי במדינותרבות ובהן ישראל.

התפיסה מרכז-שוליים בהיבט הלאומי מבוססת על ההנחה, שבכל מדינה ניתן לזהות

שני תחומים ראשיים, מרכז ושוליים, המוגדרים בעזרתמערכתשל יחסי שליטה-תלות.

המרכז הוא התחום המפותח, השליט על המרחב הלאומי כולו, ובו מתמקדים הכוח

הפוליטי והשליטה על המשאבים. בתחום המרכז מתרחשת רוב הפעילות הכלכלית,

מתרכזת בו אוכלוסייה איכותית רבה, ומתקבלות בו ההחלטות עבור כלל המשק.

הצבר ההון והבסיס הכלכלי הרחב של המרכז הם אבן שואבת לאוכלוסייה מכל רחבי

המדינה, ומטבע הדברים ההגירה מגדילה את מספר התושבים ומגבירה את הפעילות

הכלכלית. במדינות רבות חופף תחום המרכז את האזור המטרופוליני הראשי, וכך

גם בישראל. מטרופולין הוא ריכוז עירוני נרחב, מוקד הפעילות הכלכלית, החברתית

והתרבותית, מוקד של כוח פוליטי ותקשורתי ומקור החדשנות והקידמה.

אופיה של הכלכלה הגלובלית מחייב מבנה עירוני בסגנון מטרופוליני, שבו מרכז מקום

אחד משאבים ותשתיות אנושיות ופיזיות, מפגיש ביניהם ומקשר בין כלל הפונקציות

העירוניות המודרניות. מבנה עירוני זה מאפשר הצטברות מספקת של הון, שבאמצעותו

מיוצרים מוצרים ושירותים הנסחרים בשווקים המקומיים והזרים.

חברות עירוניות ברחבי העולם נמצאות בעיצומו של שינוי מבני המונע על ידי שלושה

). להלכה,

Castells

כוחות מעצבים: גלובליזציה, מידענות ופיזור עירוני מואץ (6991

תהליכים אלה מקשרים אוכלוסיות מן השוליים הנידחים אל המרכזים העירוניים.

למעשה, הדומיננטיות של מרכזים עירוניים אלה מצמיחה קיפוח בשוליים (אלפסי

ופנסטר 5002).

התמוטטות השוליים בעולם

הפער הבין-אזורי בין הליבה המטרופולינית או המרכז ובין השוליים מבחינת הפעילות

הכלכלית, רמת הרווחה, מבחר ההזדמנויות של הפרט ומידת מעורבותו בתהליכי

קבלת ההחלטות הוא תופעת יסוד ביחסי מרכז-שוליים. רוב המדינות מכירות בכך

ונוקטות מדיניות מרחבית פעילה כדי לסגור את הפערים הבין-אזוריים בין המרכז