מקום לזיכרון

מקום לזיכרון

הצייר ראובן, נחום גוטמן, אפרים קישון ושושנה דמארי. סמוך לחלקת אנשי השם

נקבר בנובמבר 3102 הזמר אריק איינשטיין. הלווייתו הייתה אירוע המוני, שמיקד את

תשומת לבו של הציבור הישראלי בבית הקברות הישן של תל אביב.

בית הקברות הישן בתל אביב היה בית קברות עירוני הנתון לחזקתה של החברה

קדישא. האזכרות שנערכו בו היו לרוב פרטיות, או שהתקיימו ביוזמת גופים המזוהים

עם מורשתם של הקבורים שם. האזכרה לביאליק ביום השנה למותו הייתה, לדוגמה,

מסורת שטופחה על ידי בית ביאליק. ב-7491 הופיע בפעם האחרונה בעיתונות אזכור

לאזכרה ציבורית לאחד העם בבית הקברות הישן. באוגוסט 9491, במלאת עשרים

שנה למאורעות, עלו מאות מחברי ההגנה לקברם של חללי פרעות תרפ"ט. בטקס

בראשית 0591 ארגנה הסתדרות העובדים עלייה

229

נישאו נאומים ונורו מטחי כבוד.

לקברות "אבות התנועה" בבית הקברות הישן. בין הנוכחים היו חברי הוועד הפועל,

פנחס לבון, מזכ"ל ההסתדרות, לא נכח באירוע.

230

נציגי מוסדות ההסתדרות ופעילים.

העלייה הקיבוצית לקברי אבות התנועה לא הייתה למסורת. בשנות החמישים קיבלו

האזכרות לארלוזורוב אופי של אירועים מצומצמים, שבהם נטלו חלק בעיקר "בני

231

המשפחה וידידיו ממוקירי זכרו".

ב-1591, כשנערכה בבית הקברות אזכרה במלאת 51 שנה למותו של דיזנגוף, נקראו

ב-2591 נערכה האזכרה לדיזנגוף

232

תושבי העיר "לכבד את זכרו ולהשתתף באזכרה".

שלושה חדשים מאוחר יותר, התמנה רוקח, שכיהן

233

כאירוע פנימי בבית העירייה.

כסגנו של דיזנגוף וכיורשו, לתפקיד שר הפנים בממשלת ישראל, ואם לשפוט על פי

העיתונים, לא נערכו במשך שנים ארוכות אזכרות ציבוריות לדיזנגוף, גם לא בשנת

העשרים למותו. ב-6691, במלאת שלושים שנה למותו, שבה ונערכה אזכרה ליד

קברו של דיזנגוף, שבה נכחו ראש העיר מרדכי נמיר וחברי המועצה, אלא שהאזכרה

בשנים

234

לא אורגנה על ידי העירייה, כי אם על ידי לשכת בני ברית ע"ש דיזנגוף.

האחרונות חודשה מסורת האזכרות העירוניות לדיזנגוף בבית הקברות הישן.

בהיעדר מעורבות ישירה של העירייה במתרחש בבית הקברות, היה נושא שיפור נוף

בית הקברות בשנות החמישים לעניינה הבלעדי של החברה קדישא. התכנית רחבת

922 דבר, 42 באוגוסט 9491, עמ' 6.

032 דבר, 1 בינואר 0591, עמ' 1.

132 דבר, 02 ביוני 0691, עמ' 1.

232 על המשמר, 8 באוקטובר 1591, עמ' 3.

332 דבר, 82 בספטמבר, 2591, עמ' 7.

432 דבר, 22 בספטמבר 6691, עמ' 4.