7 / 48
5
מבוא
במה עוסקים המנהיגות הנבחרת של ישראל בימים אלו, המנהיגות הכלכלית, התקשורת והשיח
הרכילותי? בשרה נתניהו, בבר רפאלי, בהטבות שכר לנבחרי האומה. לא פחות חשוב בעיניהם לעסוק
שוב ושוב כיצד, מתי ולמה נסגרה המסעדה של מיכל אנסקי, באותה נשימה דנים ב"ועידת השלום"
ההזויה והמצחיקה של עמוס שוקן, לסרס או לא את חתולי תל-אביב, תנו לצה"ל לנצח, ו"בעזרת
שנה. אבל הכי חשוב זה לעסוק באורן
3,200
השם" הכול יסתדר כמו שרצינו וכמו שזה כבר קורה
חזן, תופעה ביזארית ודוחה, המעידה יותר מכול מיהם נבחרינו האמורים לתת מענה למה שאביא
בעמודים הבאים.
ישראל אינה עוד מדינה
לעומת נושאים כבדים אלה, בעוד הבית בוער, אין אזכור למשל לעובדה ש
, כי היא שוכנת במזרח התיכון. זאת אינה שאלה היפותטית, כי נגזרת ממנה שורה של
מערבית
החלטות שיש לקבל, של יוזמות מדיניות, של עשה ולא תעשה, אבל מנהיגי האומה (ה"ביבים",
ה"בוז'ים", ה"לפידים", ה"בנטים" ה"איבטים" למיניהם) חושבים שאנו עוד מדינה מערבית וראו במה
הם עוסקים. אז זהו, שהיא לא!
לכן מה שמותר ואסור בלונדון, באוסלו או בניו יורק איננו רלוונטי לנו, ואסור שיקרה במדינת
תל‑אביב המייבשת את יתר חלקי המדינה המדממת והניטשת מיהודים. בימים אלו גם פריז ובריסל
מבינות שלשאננות והדחקה יש מחיר כואב. אירופה כולה מבינה כי דמוקרטיה, ליברליות וכו' וכו'
הן מילים יפות עד שהטרור המוסלמי הקיצוני מכה. והוא יכה ויכה עד שהן יאזרו אומץ ויקראו לו
בשם המלא – "טרור מוסלמי קיצוני"! וכשמילים אילו ייאמרו בפומבי, או-אז הן גם יצטרכו לטפל
בו ככזה.
אתגרים שאני רואה אותם כקיומיים לעתידה של ישראל, ובהמשך אצמצמם
14
להלן אמנה רשימת
לעשרה:
. סיפוח זוחל של יו"ש מוביל למדינה דו-לאומית – האם זה סוף החזון הציוני?
1
א. ירושלים מעולם לא "חוברה לה יחדיו". בינתיים אנו מאבדים אותה כבירת ישראל! די
לבלוף!
ב. בקעת הירדן, לספח או לא?
בנטוסטאנים?
100-
. האם זה הפתרון? האם העולם יקבל מפה ובה כ
C
ג. סיפוח אזורי
ד. אולי נאפשר תנאים לשתי מדינות לשני עמים גם אם המדינה הפלסטינית תקום רק בעוד
זמן רב? המשמעות היא פינוי חלק גדול של ההתנחלויות. האם זה אפשרי? אני בטוח שכן.
ה. אולי ללכת על גבולות קבע חד-צדדיים? לדעתי זאת הדרך היחידה האפשרית, כי אין ולא
יהיה לנו פרטנר פלסטיני להביא לקץ הסכסוך.