27
החקלאות – אבן יסוד בביטחונה של ישראל
: תזנחו עכשיו את הפריפריה - אלפי יישובים חסרי
2
נספח
תכלית ותרומה כלכלית שמוצצים את עטיני המשק
10.6.2013-
כתבה שפורסמה ב"גלובס" ב
אמיר כהנוביץ'
"קבינט הדיור" בראשות שר האוצר יאיר לפיד אישר בשבוע שעבר את תוכנית הדיור
הממשלתית, אך החלק של בנייה באזורי הביקוש (תל-אביב, מחוז מרכז, ירושלים, חיפה
ואשקלון) נתקע. זאת, בין היתר, גם בשל התנגדות של השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן
שלום, שחושש להזנחת הפריפריה.
אך אולי, למרות דעתו של שלום, הזנחת הפריפריה איננה רעיון רע כל-כך?
לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות הייתה ההתיישבות בארץ צעד מדיני-אסטרטגי
להגדרת גבולות ישראל. אך לאורך השנים, ובטח כיום, החשיבות של ההתיישבות כמעט
אינה קיימת, ומה שנשמע כמו מושג "ציוני" ו"טוב", שמביא לידי מיצוי את משאבי הקרקע של
המדינה הוא אסון אקולוגי וכלכלי, אבן-נגף להתפתחות המדינה, וכנראה אחד המסבירים
העיקריים לפיגור של ישראל ביחס למערב.
יישוב כל מצפה או יישוב-ספר מצריך עלויות עתק של תשתיות, כבישים, רכבות, חשמל,
מים, מועצה מקומית, רב-היישוב, גנים ובתי-ספר, משטרה, קופת-חולים, בית-חולים אזורי
ועוד, מעטפת שבאה ברובה על-חשבון תושבי המרכז.
כשפיתוח הפריפריה הוא מטרה לאומית אז בונים ומחזקים אלפי יישובים חסרי תכלית
ותרומה כלכלית, מנותקים אחד מהשני, שנשענים על הטבות ועטיני הממשלה. ככל שהולכים
ומתרבים תושבי הפריפריה, כך גוברים הלחצים להזרים להם עוד תקציבים. הבעיה היא,
שצינור להזרמת כספי ציבור לקבוצות מיעוט, לבעלי אינטרסים וקשרים, הוא לעתים פירצה
לשחיתות ולרמאות.
תושבי הפריפריה עצמם נמצאים במלכוד. הם תלויים לפרנסתם במספר מצומצם של
עסקים, וכשאותו מקור פרנסה דועך או נסגר, הם אבודים. וכפי שכבר קרה בעבר, הם ייצאו
להפגין ולהבעיר צמיגים, ולדרוש מתושבי המרכז לבוא לעזרתם ולהחזיק בחיים עסק כושל
בעלויות יקרות לכולנו. כשמאמיני כת הפריפריה מסרבים להכיר בחסרונות הכלכליים הרבים
שטמונים ביישוביהם - ובצדק, שהרי מחייתם תלויה בכך - תושבי הפריפריה עצמם מעלים
טענות שרובן חסרות ביסוס.
במציאות, אולי אין מספיק בתים במרכז, אך הסיבה לכך היא שהרגולציה מקשה על בנייה
רוויה לגובה. שהרי פוטנציאל הבנייה לגובה בגוש דן הוא כמעט אינסופי, וגם הביקוש
הוכיחה והדגימה איך יזמים, קבלנים ודיירים
38
לבניינים רבי-קומות הוא עצום. תמ"א
משתוקקים ומעוניינים בבנייה לגובה.