8 / 58
7
ללבנון מפריד עמק הנהר אל-כביר. עמק זה שימש מאז ומתמיד נתיב הגישה הנוח והיחיד בין פנים
סוריה אל הים התיכון – בין חומס לטריפולי. ממזרח להרי אנסריה והר הלבנון נמצא הבקע הסורי-
אפריקאי. לכל אורכו זורם נהר אורונטס (העסי) ולידו ממוקמות הערים החשובות חומס וחמה. מעבר
לעמק האורונטס מזרחה משתרעים המישורים הנרחבים של המדבר הסורי, ובצפון-מערב רמת חלב
והרי זוויה. מעבר לבקעת הלבנון – שם תחילתו של האורונטס – מתרוממים הרי מול הלבנון והר
החרמון הוא הקצה של מערכת הררית זו. ממזרח להרי מול הלבנון נמצא את אגן דמשק, את הר
הדרוזים, אך בעיקר את המישורים הנרחבים של המדבר הסורי הגדול (איור 2).
האקלים בסוריה מותנה במידה רבה ביחידות הנוף שלה. במישור החוף ובהרי המערב שורר אקלים
ים תיכוני והררי. כמות המשקעים נעה בין 005 מ"מ ל-000,1 מ"מ בשנה. בגלל הימצאותו בצל
הגשם מקבל אזור הבקע פחות משקעים. בחמה, חלב וחומס יורדים כ-005 מ"מ בשנה ואף פחות.
בדמשק יורדים רק כ-002 מ"מ, כלומר אגן דמשק הוא למעשה אזור מדברי, ולכן הוא למעשה נווה
מדבר. כאמור, ככל שפונים מזרחה לכיוון מישורי הרמה הסורית, כך הולכים ופוחתים המשקעים.
בחבל הג'זירה נע משרע המשקעים בין 003 ל-005 מ"מ. מנגד, בדרום-מזרח סוריה יורדים כ-001
מ"מ בלבד. זה המדבר הסורי.
החלק המדברי הגדול, שמקבל פחות מ-002 מ"מ בשנה, תופס כ-%55 משטח המדינה. האזור החצי
מדברי, ובו 002-003 מ"מ של משקעים בשנה, תופס %03 נוספים משטח המדינה. הוא נמשך מדרום
לחסקה בצפון מזרח לחלב, ומשתרע משם עד לאזור חומס בדרום. האזור הלא מדברי, המאופיין
באקלים ים-תיכוני והררי, משתרע מגבול סוריה-טורקיה בצפון וממערב לאורונטס ועד הים (כולל
הרי אנסריה). בסך הכול חל אקלים זה על כ-%51 משטחה של סוריה. מהנתונים שלעיל ניתן
להסיק, כי סוריה היא מדינה מדברית ברובה, שכן השטח המדברי והחצי-מדברי תופסים כ-%58
משטחה (איור 2)
בשנים האחרונות ניכרת גם על סוריה השפעתם של שינויי האקלים. השלכותיהם יבואו לידי ביטוי
בטווח הבינוני והארוך בנושאים של התחממות, הגברת ההתייבשות ומחסור במים. כבר כיום ניכרות
השלכות שינויי האקלים בסדרת בצורות שפקדו את המדינה בשני העשורים האחרונים, ועל כך להלן
(סופר 1102; ברקובסקי וסופר 3102).
ג. משק המים של סוריה
משאב המים נמצא כיום בחסר ברוב המדינות של המזרח התיכון. סוריה אינה יוצאת דופן בכך. אין
אפוא פלא, שנושא המים הוא אלמנט משמעותי ביותר במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ של סוריה.
את משאבי המים של סוריה מקובל לחלק בהתאם לשבעה אגני ניקוז ראשיים (איור 2):