גאופוליטיקה ושינויי אקלים במזרח התיכון

את סוגיית פליטי האקלים שישתמשו במסווה של זכות השיבה, מסווה העלול לגרום לתנועות

אוכלוסייה רחבות היקף. גידול אוכלוסייה בשטח מצומצם יחסית יבוא לידי ביטוי במגוון נושאים

חברתיים, כלכליים וביטחוניים, ברשות הפלסטינית ובישראל כאחד, והשלכותיהם על מזרח התיכון

כולו עלולות להיות הרת-אסון.

מקור האיום הגאופוליטי על ישראל, כתוצאה מהגירה הנובעת משינויי האקלים, נובע ממסלול

ההגירה הבין-יבשתי המוכר עוד מתקופת הברונזה. הדרך מאפריקה לאסיה, ומשם לאירופה, עוברת

דרך חצי האי סיני וישראל המודרנית. עם זאת, אין לייחס את הדאגה העיקרית למהגרי עבודה

אפריקניים המסתננים לישראל מארצות שונות, ולא לפליטי אקלים פוטנציאליים המגיעים מאזור

ל, קרן אפריקה, או דארפור. איום הרבה יותר קרוב ורציני במימדיו, שישליך על המזרח התיכון

הסה

כולו וגם על מדינות אסיה ואירופה, עלול לבוא ממצרים, במיוחד אחרי הצפת הדלתא של הנילוס.

ההצפה ותוצאותיה, יחד עם השפעות שינויי אקלים אחרות על מים, מזון ותברואה, עלולות לגרום

למשברים כלכליים וחברתיים, לקריסת מערכות טוטאלית במדינה ולשינוי המשטר. גלי ההגירה

ממדינה כה מאוכלסת כמו מצרים לא יעצרו בגדר. לכך דרוש מגוון פתרונות, שהיעיל ביניהם הוא

פשוט לא לתת למצב שתואר קודם לקרות.

לבעיותיה האקלימיות של מצרים יש, כנראה, רק היבט אחד חיובי בראיה האסטרטגית ישראלית.

ייתכן ומחסור במים יסיט את תשומת לבה של קהיר מישראל דרומה – להגנה על מקורות הנילוס.

מצרים תמצא את עצמה כנראה פעילה יותר מבחינה צבאית, פוליטית וכלכלית מול סודן, אתיופיה

וארצות המשווה.

לסיכום, רצוי לחדד את הנקודה הבאה. אם המגמות הנזכרות לעיל תתממשנה, הרי שהעולם

המוסלמי יוכה יותר מכל ציוויליזציה אחרת. במציאות כזו מצבה של ישראל עשוי להשתפר יחסית,

משום שתשומת הלב של מדינות מוסלמיות, ובתוכן כמעט כל מדינות ערב, תוסט לבעיות הקיומיות

האמיתיות שלהן. לכן, ייתכן שטורקיה תהיה בסיכסוך טוטלי עם כל שכנותיה; מצרים תהיה עסוקה

בעיקר עם המדינות החולקות איתה את הנילוס. עיראק, סוריה, תימן ומדינות המגרב תתמודדנה

עם שאלות קיומיות. גם בבנגלדש ובפקיסטן ידאגו הרבה יותר מהצפות וממחסור במים ומזון מאשר

מהסכסוך היהודי-ערבי.

על רקע הרעת מצבה של הציוויליזציה המוסלמית, תעמוד בפני ישראל האפשרות לסייע למדינות

ערב במגוון תחומים: מים, חקלאות, הנדסה אזרחית וכו'. אפשרות זאת היא היפותטית, אך אין

להורידה מסדר היום. ייתכן ודווקא השלום האקלימי יוביל לשלום אמיתי!