18 / 81
16
התיאורטיקן הראשון בו יש לעסוק, בתקופת ההגמוניה האימפריאליסטית, הוא
), שנחשב לאבי הגאופוליטיקה המודרנית. הגותו
Ratzel
פרידריך ראצל (4091-4481
של ראצל הושפעה עמוקות מהאווירה האקדמית הגרמנית של שלהי המאה ה-91,
שהייתה שילוב של פילוסופיה עם מדעי הטבע. בתקופה זו הייתה הפילוסופיה קשורה
קשר הדוק עם הגאוגרפיה, כפי שנגזר מהגותו של הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט.
קאנט התעניין מאוד בהשפעת הסביבה על המין האנושי וראה את מהלך ההיסטוריה
). ראצל היה הראשון שבחן את המרחב
Parker
כמעין המשכיות גאוגרפית (11 :5891
והמיקום באופן שיטתי ביחס לפעולות המדינה. הוא סיפק להוגי הדעות הגאופוליטיים
הגרמניים שבאו אחריו מודלים מדעיים להבנת התפשטותה הטריטוריאלית והגברת
כוחה הפוליטי של המדינה. כמו כן, השפיעה כתיבתו רבות על שאיפותיה הפוליטיות
Smith
של גרמניה בשלהי המאה ה-91 ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם (:6891
.)146-150
הבנת הגאופוליטיקה הגרמנית בתקופה שבין איחוד גרמניה ועד פרוץ מלחמת העולם
הראשונה (0781-4191) מחייבתסקירה גאוגרפית-היסטוריתשל גרמניהבתקופתהרייך
השני. בניגוד למדינות רבות במערב אירופה, גרמניה לא הייתה ישות פוליטית-לאומית-
אתנית מאוחדת עד לשליש האחרון של המאה ה-91. האזורים דוברי הגרמנית, במרכז
אירופה, היו למעשה אוסף של נסיכויות וערים עצמאיות. רק תחת קאנצלר פרוסיה,
ביסמארק, החל תהליך איחודה המדיני של גרמניה. תהליך זה הושלם ב-0781 לאחר
שורה של מלחמות בין פרוסיה ושכנותיה: אוסטריה, דנמרק וצרפת.
האיחוד הפך את גרמניה למעצמה העיקרית באירופה וכוחה הכלכלי הצבאי תורגם
במהירות לעוצמה מדינית. אך מיקומה הגאוגרפי יצר קשיים רבים בהגנתה. צפון
גרמניה היה אזור שנחשף פעמים רבות במהלך ההיסטוריה לפלישות. כמו כן, לגרמניה
לא היו גבולות טבעיים והיא עמדה באופן מסורתי מול שכנות עוינות, הן ממזרח
(רוסיה) והן ממערב (צרפת). לפיכך, מדיניות החוץ הגרמנית הדגישה את ההתפשטות
הטריטוריאלית במטרה להתמודד ביעילות נגד האפשרות של התקפה בשתי חזיתות.
) הייתה הדרך האסטרטגית להתמודד מול
Mitteleuropa
שליטה במרכז אירופה (
האיומים הצבאיים שניצבו מול גרמניה.
עם התבססותה של גרמניה כמעצמה הראשית של אירופה, ובמיוחד לאחר הכתרתו של
וילהלם ה-2 כקיסר גרמניה (8881), השתנתה באופן דרסטי מדיניות החוץ הגרמנית.
שר החוץ הגרמני, בילוב, טען כי מעמדה של גרמניה באירופה מחייב אותה להתחיל