שרון, דמוגרפיה, אולי אי יווני, וההתנתקות מרצועת עזה – סיפור אישי

מה לא נכתב על שרון וההתנתקות, על הקשר בין הכוונות להעמידו לדין על קבלת שוחד וההתנתקות. ראו את ספרה של ענת רוט: לא בכל מחיר: מגוש קטיף עד דימונה: הסיפור מאחורי המאבק על ארץ ישראל, 2014, הוצאת ידיעות האחרונות. 

ספר פובליציסטי מאוד, לא אקדמי, מוטה ימינה שכולו ציטוטים מעיתונות יומית או אמירות של זה על זה פעם לארי שביט, פעם לבן כספית , ציטוטים ואמירות של המתנחלים וראשיהם או רכילות מחוות אריק . 


מה כאן רכילות, מה כאן מציאות, אין לדעת אבל הכול מריח מפוליטיקה . 
על ספרה למדתי מדן מרגלית הרואה בספרה "אורים ותומים" לעניין ההתנתקות (דן מרגלית, ישראל היום, 28.3.14), היא לא יחידה שחיברה בין "האי היוני" , דוד אפל והחלטתו של שרון לסגת מעזה, בסגנון קצת יותר אקדמי אוחזת גם ענת נ. קורץ בספרה מאבק בשתי חזיתות, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוגוסט 2008. 
משה יעלון בספרו דרך ארוכה קצרה, ידיעות אחרונות 2008 ,הולך בדרכן של השתיים
ומוסיף את התסכולים ,המתח וההיבטים האישיים שיש לו עם שרון (עמ' 167-155). 
אינני מוצא אצל שלושתם התייחסות למילה דמוגרפיה – קורץ מעירה על כך רק כבדרך אגב בציטוט ביב' (עמ' 73). 
להלן אציג כיצד אני קורא את שרון בין השנים 1988–2004 מאז פגישה ראשונה שלנו בנושא הדמוגרפיה ועד לפגישה האחרונה בינינו בנוכחות מזכירו הצבאי האלוף יואב גלנט ב-15.1.2004.
אינני בא לטעון שרק הדמוגרפיה קבעה את החלטות שרון על הנסיגה מעזה ועל ההתנתקות אבל אני בא לטעון שהיה לה משקל חשוב ביותר בהחלטותיו. יקרא הקורא ויחליט איזו גירסה לקבל, אולי לאמץ את כולן, מה שלא עשו השלושה ורבים רבים אחרים. לא הייתי חבר של שרון, סייעתי לו כמו לרבים שפנו אלי לקבל מידע או עצה כגיאוגרף ורק ככזה.

נתחיל מהסוף – 
אריק שרון עובר איתי סדרת שיעורים – מפגשים בדמוגרפיה מאז חורף 1988 ועד למפגש האחרון ב-15.1.04 כאשר משיחה לשיחה העניין הדמוגרפי מחלחל עמוק לראשו ולדעתי גם לקבלת ההחלטות שלו.
כן, זה הלך יחד עם תובנות שבאו מהשטח בעת האינתיפאדה השנייה והמדממת , לפתע ראה אריק הרבה ערבים -זועפים מיואשים ומתאבדים וגילה שהדמוגרפיה חיה ובועטת.
מפגש ראשון נערך במכללת נעורים של משטרת ישראל, בחורף 1998, אני סיימתי הרצאה והוא נכנס לאולם להחליף אותי. הוא שימש אז שר התעשייה, קודם לכן היה שר החקלאות ויחד פעלנו כל אחד בדרכו במפעל המצפים בגליל. 
הוא לוחץ את ידי בחום רב ומבקש שלא אלך ואקשיב להרצאתו ומייד אחריה ברצונו לשוחח איתי על הדמוגרפיה הא"י. בתום ההרצאה נכנסו ללשכת מפקד נעורים, ניצב ישראל סדן שהיה נוכח בכל השיחה. שרון פותח ושואל – מה זו דמוגרפיה ומדוע היא כה חשובה? השיבותי את אשר היה לי לומר והוא מסיים בהערה: "אבל מיליוני יהודים בדרך לארץ ולכן אינני מבין ממה יש לפחד". 
השיבותי – אינני מאמין בעליה של מיליונים ובכל מקרה הדגשתי שעל מנת לשמור על אותו שיעור יהודים בא"י ,נכון לשנת 1988,עלינו לקלוט כל שנה 170,000 נפשות ... 
טעיתי לשמחתי בכל הנוגע לעליה מברה"מ שהחלה לזרום שנתיים אחר כך. הייתה לי סיבה אישית לשמחה זו, שכן ב-1976 נכנסתי לברה"מ (של ברזנייב) על מנת להביא שמות של יהודים מסורבי עליה ורעבים ממוקבה וקייב.... אנטולי שירנסקי היה מתורגמן שלנו במוסקבה בתקופה קשה זו ובטרם נאסר. עליה מבורכת זו הגיעה , אך שיעור היהודים בארץ למרות עליית מיליון נפשות לא השתנה לטובתנו היהודים. 
נפרדנו לשלום ושרון ביקש שכל נתון חדש או מפה חדשה שיש לי להעביר לו (אכן עשרות מפות שלי הגיעו לידיו, אריק היה מהיחידים כמו רבין שהכרתי שהתמצאו במפות וידעו את הארץ הזו!).


בסוף 1996 הצגתי לידידי רפאל איתן (רפול) ז"ל שר החקלאות בממשלת נתניהו הראשונה, וגם השר לאיכות הסביבה, את נתוני המטרידים בכל הנוגע לנגב הצפוני, לגליל, לירושלים וחוסר התכלית בהמשך ההתיישבות ביו"ש על חשבון הפריפריה הישראלית זו, שמוכרת לפחות על ידי הקהילייה הבינלאומית. 
רפול הוטרד מהנתונים וביקש לזמן ישיבה דחופה של לשכות המדענים של שני משרדיו ולדון יחד איתי בנושא. הדיון התקיים, היה נוקב ורציני ובסופו הסכימו עימי 2 המדענים וחברי לשכתם. 
בתום הדיון רפול ביקשני להציג את הנתונים לאריק שהיה אז שר התשתיות. 
בראשית 1997 נפגשתי עם שרון ב-4 עיניים באחד הלילות (כל פגישותינו נערכו בלילות למנוע ממנו את הרכילות או טרוניות מדוע הוא נפגש עם "שמאלן נתעב" בגירסת הימין או עם "הפשיסט והגזען" מהימין בגירסת השמאל המתון והרדיקלי) 
שרון היה קשוב ומוטרד וביקש שיחד נחפש פתרונות בנושאי פריפריה ישראלית ודמוגרפיה א"י בכלל, (כמובן שהשאיר את כל המפות שהבאתי במשרדו) והפתיע אותי כאשר ביקשני להיפגש מייד עם ביבי שהיה אז ראש הממשלה ולחזור ולהציג בפניו את הנתונים.. 
אני שואל אותו: "אתה שולח את האזרח סופר לראות ראש ממשלה ואינך חושב שכדאי ששר התשתיות אריק שרון יעשה זאת"? 
תשובתו: "כדאי שאתה תעשה זאת"!
שרון כמו כולנו ראה את העלייה הרוסית מגיעה סוף סוף ואין מילים כמה נפלאה היא היתה , אבל למרות הכל היא לא הביאה לבשורות דמוגרפיות משמעותיות ,לא ברמת המאקרו ולא בפיתוח הפריפריה. 
שרון החל להפנים בהדרגה את הסוגיה הדמוגרפית ! 
בטרם אמשיך, עלי להבהיר לקורא על הקשר שהיה ביני לביבי, קשר שנמשך עד להווה. 
בנימין נתניהו כתב ב-1995 ספר שכותרתו מקום תחת השמש, בהוצאת ידיעות אחרונות. 
פרק 8 נושא את הכותרת "הבעיה הדמוגרפית" (עמ' 291). 
ביבי מעלה שם את הסוגיה הדמוגרפית בסקפטיות רבה תוך שהוא מראה שתחזיות שונות של דמוגרפים נתבדו, כמו זו של מלטוס על העולם ולעומתו יהודה דון, דב פרידלנדר, קלווין גולדשיידר או צבי אייזנבך על ארץ ישראל. 
בסוף הרשימה הוא מגיע לשמי (עמ' 293) ושוב מבטל את התחזיות ומקווה לטוב. 
כנראה שהנושא בכ"ז מטריד אותו שכן כשנה לאחר יציאת הספר לאור הוא מצלצל לביתי ומבקש פגישה בענייני דמוגרפיה ומים. 
מפגש זה הופך למפגש ראשון בסדרה ארוכה של מפגשים הנמשכת עד... היום – גאודמוגרפיה, מזה"ת, מים במזה"ת, אזורים כאלה ואחרים בארץ ישראל ועוד (מכיוון שהפגישות נמשכות ומכיוון שביבי מכהן כראש ממשלה לא אכנס לפרטים). 
אומר רק שבנימין נתניהו מכיר את הנתונים האמיתיים, את האיומים, הוא יודע היטב שסיפוח יו"ש הוא קץ הציונות, כמוהו יודע זאת גם תלמידי הנכבד שר הביטחון בוגי יעלון. אם הקורא שומע דברים אחרים הרי זה משום " שהכל פוליטיקה". 
נחזור למפגשים בינינו בשנים 1999-1997, ביבי היה אופטימי שהדברים יסתדרו מעצמם ולא כך היה. במכתב אישי אלי ,בתום תפקידו כראש ממשלה במהדורה הראשונה, הוא כותב: "ההיסטוריה הלכה בכיוונים אחרים...". 
אסיים קטע זה בציון העובדה שבסוף 2002 בעודו משמש שר האוצר בממשלת שרון הראשונה, שנינו יושבים ועוסקים בסוגיה הדמוגרפית כאשר הוא שומע ממני על מענקי הביטוח הלאומי הרבים ההופכים להיות מקור הכנסה נכבד לקבוצות אוכלוסייה כאלו ואחרות .הן גילו שכדאי "לייצר ילדים" בעוד נשותיהם האומללות צריכות גם ללדת אותם (מי שהביא 30 ילדים, קיבל בשנת 2002,דמי ביטוח לאומי בסך 24,000 ש"ח בכל חודש! סכום זה אם יחולק ל-30 ילדים אינו סכום גדול, אבל אם הוא משמש מקור הכנסה לגבר בלבד, בעוד הילדים הולכים יחפים, זהו סכום עתק!).
ביבי מחליט על קיצוץ משמעותי של הקצבאות וראו זה פלא, שנה אח"כ, נוב' 2003, כבר נרשמה ירידה בריבוי הטבעי של... 
נחזור לאריק שרון, נפגשנו שוב בהלווייתו של האלוף משה פלד ז"ל בנהלל (ב-16.4.2000). אריק ואנוכי צועדים יחד אחר הארון בטרם יסיעו אותו לב"ק של נהלל בתל שימרון. 
אריק לוחש לי באוזן, "הדמוגרפיה שלך מאוד מטרידה אותי ארנון, עלינו לחזור ולהיפגש!".
בינתיים פורצת האינתיפאדה השנייה, הטרור מכה, שרון מתמנה לראש ממשלה בפעם הראשונה (7.3.01) כמה ימים לאחר שנתמנה לרה"מ הוא ממנה כמנכ"ל משרדו את רפי פלד, 
ואני מקבל טלפון ובקשה ממנו להיות היועץ לענייני ערבים... סירבתי!
במאי או יוני מחליף את רפי פלד כמנכ"ל המשרד אביגדור יצחקי והוא מבקש שאציג בפני כל מנכ"לי משרדי הממשלה את תפיסתי הגאודמוגרפית וכך היה (ב-1.7.01). כבר ב-19.6 מבקשני ראש מל"ל האלוף עוזי דיין לקיים סיור עם צוותו בקו התפר המערבי. ב-16.7 אני מוזמן על ידי דן מרידור ראש וועדת חוץ וביטחון להציג את תפיסתי שם (לא בפעם ראשונה וגם לא האחרונה.) 
שרון הפנים כבר את המושג דמוגרפיה בצל הטרור הקשה ביו"ש וכדרכו כבר החל עובד במרץ על קידום רעיונותיו.... 
כפועל יוצא מכך הוא מתייצב כולו מאחורי רעיון גדר ההפרדה לתדהמת חסידי א"י השלמה. 
ב-2002 הוא כבר מקדם את רעיון הגדר, דבר שקודמיו בתפקיד לא העזו לעשות!
נדמה לי שענין האי היווני או דויד אפל עדין אינם בראש הכותרות?!
ב-28.1.03 שרון נבחר לרה"ש בפעם השנייה וכבר ביום היבחרו צילצל אלי "ליאור" אחד מהמקורבים אליו ומבקש שביום א' בבוקר אביא לשרון, בבית ז'בוטינסקי, את מפת תוואי ההפרדות שלי מיהודה ושומרון. 
בבואי לשם, קשה היה להתקרב לחדרו שכן מאות צבאו על הדלת כדי להיות שרים, תתי-שרים, וכו' וכו'. הסתובבתי בפרוזדורים שהיו זרים לי ובאחד החדרים מצאתי יושב ועובד את מאיר דגן שהיה מקורב לשרון. ביקשתיו למסור לשרון את המפה שהבאתי + כמה הסברים ואכן כעבור יומיים מחזיר לי ליאור טלפון ואומר כי שרון לומד את המפה!!
בכנס הרצליה 2003 הוא מודיע על החלטתו בדבר היפרדות חד צדדית, יורד מהבמה, ניגש ישר אלי, לוחץ את ידי ולוחש "עלינו להיפגש דחוף". 
האם הידיעה שכותב עליה אנתוני דוד בספרו על סרי נוסיבה בהוצאת שוקן 2008 (עמוד 374) מאשרת את האירוע ? אינני יודע לאיזה אירוע הסיפור מתקשר ואת הידיעה קבלתי במייל רק ב7.9.14 מחברתי העורכת עופרה פרי.

ציטוט מספרו של אנתוני דוד-"כוכב הוועידה היה פרופסור ארנון סופר, גיאוגרף צנוע מאוניברסיטת חיפה, שרכש מוניטין כנביא פצצת הזמן של הדמוגרפיה הערבית. בנאומו נדרש לסוגיית האוכלוסיות והאדמות...הפרופסור הציג את התזה שלו-שעל ישראל להתוות את גבולותיה לאלתר, שאם לא כן תוצף בערבים...לאחר ההרצאה ניגש שרון של הפרופסור ,לחץ את ידו ופתח במה שיהפוך לשותפות מוצלחת מאד" 
אינני זוכר אירוע כזה, אני חושב שהאירוע מתייחס בכל זאת לכנס הרצליה 2003.
רק כעבור שנה אני מוזמן לפגישה נוספת עם שרון כראש ממשלה (ולדאבוני אחרונה) ב-15.1.04. אני חושב שארגן את המפגש מנכלו של שרון העו"ד דב ויסגלס, בכל מקרה הגעתי לחדרו ב-9:30 בערב, היינו שנינו לבד ורציתי שגלנט יהיה נוכח כי באתי עם "בטן מלאה" של נושאים לדיון וכרגיל עם מפה מאוד מפורטת לפתרון, אמנם חד צדדי , אבל לכל מרחבי ארץ ישראל.
ביקשתי משרון אם אפשר לזמן לפגישה גם את האלוף יואב גלנט מזכירו הצבאי ושרון אמר "רוץ ללשכתו והבא אותו".
בדרך לחשתי לגלנט כי הוא לא יצטער על מפגש זה... 
כאן אני חייב באפיזודה המסבירה רבות על יחסי אזרח כמותי ורה"מ. גם אם אנו מכירים, אני אזרח והוא ראש ממשלת ישראל, זוהי היררכיה מחייבת ומשפיעה בדרך כלל על אופי הדיון, אלא שהפעם קרה משהו ששינה את כללי הטקס.!
כמו שגלנט נכנס לחדר, אומר לו שרון: "ראית את סופר משחק כדור יד, הוא היה הורג שוערים בזריקות הכדור שלו ". (בשנים 1953-64 שיחקתי כדור יד בנבחרת מכבי ראשון לציון וב1953 גם בנבחרת ישראל)
אינני יודע כיצד העזתי אבל אמרתי לו מיד: "שקרן, אתה לא ראית אותי משחק מעולם אבל אביגדור יצחקי המנכ"ל שלך מראשל"צ סיפר לך...". 
שרון פרץ בצחוק מתגלגל והאווירה הפכה מיד לבלתי פורמלית וחברית. נעמדתי מאחורי הכסא, וכמורה טוב זרקתי את המשפט הגורלי הזה: "מה אתה עושה בעזה, רצועת עזה יולדת את כל חבל קטיף כל -4-3 שבועות לערך... ראה איזה מחיר דמים נורא אנו משלמים שם, איזה עתיד יש לנו שם.?.. קצינים כותבים לי שהם מתביישים מהפערים שבין יישובי הגוש לדיר אל בלח ,זה לא יכול להמשך כך לנצח, איזה עתיד יש לנצרים ולכפר דרום?". 
שרון נעץ בי מבט נוקב , השתרר שקט מתוח ופסק – "אני אתך, יוצאים מעזה!".
האם הוא הזמינני כדי לשמוע זאת ולתת תוקף אקדמי להחלטתו על הנסיגה כי יש לו בעיות משפטיות ? יחליט הקורא, לי אין כלים טובים מכל אדם אחר להעריך זאת. (להלן אתן כמה הסברים להחלטתו)
לאחר שהסכים עמי לגבי הרצועה העזתי לשאול עוד שאלה- ומה עם קדומים ויישובים התקועים בתוככי שכם או רמאללה? האיש חזר והביט בי ולא ענה! 
בכל מקרה בדרכי הביתה בחצות הודיעו בחדשות כי שרון מתלבט לגבי קדומים... 
סיפור ההתנתקות התגלגל וב-15.8.05 הוא יצא לדרך. 
ב-18.12.05 שרון לקה במוחו בפעם ראשונה ובצורה לכאורה קלה, ב-4.1.06 לקה פעם שנייה וגורלית. 
ב-11.1.14 נפטר.

עד כאן הסיפור מזווית אישית שלי.

מכאן בחזרה לסאגה של הקונספירציה שהיתה או לא היתה, כפי שכותבים וטוענים לה כל כך הרבה עיתונאים וכתבים אחרים. 
אולי סיפורי מעלה ספקות באשר לסיבותיו של שרון לסגת מהרצועה וקודם לכן לחתוך את ארץ ישראל השלמה בגדר הפרדה?
אולי סיפורי מעידים כי שרון החליט לנצל את הדמוגרפיה כאליבי (כתירוץ) להחלטתו שהיא בעצם הסטת תשומת הלב הלאומית מהאי היווני ,אפל וכל היתר על מנת לסגת..? 
ואולי גם וגם?
בכל מקרה אני דוחה את ההחלטות לנסיגה רק בהקשר לאי היווני וכל היתר.
מדוע ששרון הניצי ,חסיד ארץ ישראל השלמה ומעצבה בפועל, יקום בוקר אחד ויטוש את מחנה

הימין על ידי בנית גדרות ביו"ש ונסיגה מעזה? הרי שרון ידע להסיט תשומת הלב הלאומית על

ידי מלחמה קטנה, קבייה חדשה, הרחבת דרכים במחנות פוליטים וכו' וכו'? הוא גם היה מסיט

תשומת לב וגם נשאר אריק בונה ארץ ישראל השלמה.

סיפורי באים להצביע על כך ששרון מעכל את הדמוגרפיה והשלכותיה במשך 16 שנים של מפגשים והעניין מחלחל לתודעתו (בתוספת שפיכות דמים קשה בשטחים במהלך האינתיפאדה השנייה כשהוא בחלקה גם ראש ממשלה וחווה את מלון פארק בנתניה ועוד. 
יש לי עדויות (שלא כאן אפרט) כי היו רגעים שהיה גם בפאניקה מהנעשה בשטח ויעידו תגובותיו וצעדיו הנמהרים בשטח .
אני חוזר וטוען שהדמוגרפיה לא רק שחלחלה לתודעתו, הוא עשה שיעורי בית, הוא ביקשני להופיע בפני מנכ"לי ממשלה, במל"ל, בוועדת חוץ וביטחון, הוא למד את המפות ומפותי לא עסקו בביטחון אלא בדמוגרפיה- מכסימום יהודים לכאן ומכסימום ערבים לשם!(ראו עבודת יניב גמבש על גדר ההפרדה-גדר אתנית, קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה ) .הוא מתייעץ עם רבים ומקבל החלטות הרות גורל (לו אישית ולאומית). אינני מקבל שכל זה קשור לאי היווני ובכל מקרה מרבית העשייה נעשתה לפני שפרשת השחיתות עלתה לסדר היום.

אפילוג
לאחר מבצע "צוק איתן" וקדם לו מבצע "ענן אבק" וקדם לו מבצע "עופרת יצוקה", בעוד מבצע "צוק איתן" הוא רק מבצע אחד לפני "מבצע חמור" שיהיה לפני "מבצע גמל" וכו' וכו', הרי אי אפשר שלא לעשות חשבון נפש ולשאול האם בכל זאת, אולי הנסיגה מהרצועה היתה מהלך גאוני או אולי מהלך שגוי?!, 
הרי לפני הנסיגה גוש קטיף חי ופעל "בגן עדן עלי אדמות"? (ראו את מערכת התעמולה של מתנגדי הנסיגה!!! וסתם ככה, הציצו למשל בויקיפדיה בערך הנסיגה וראו מה כתוב שם על הימים שלפניה, לעומת החושך שירד על עוטף עזה אחריה!) 
את מה שמתנגדי הנסיגה לא פרסמו, אעשה אני כאן במספר נתונים ,כולם מפרסומי השב"כ הגלויים. 
(ואני מודע היטב כי בקרב ציבורים נרחבים בימין הישראלי נשמעת האמרה "שלא אבלבל אותם בעובדות") 
יש לי הערה גם לאנשי השמאל באשר הם (רדיקלי או מתון שגם הם אינם אוהבים שעובדות יבלבלו אותם).
הם חוזרים וטוענים כי שמחו על הנסיגה, אך היו צריכים לעשותה רק לאחר הגעה להסכמים עם הפלשתינים ולא כמהלך חד צדדי. 
אודה למי שיגלה לי היכן בדיוק ומתי הגענו להסכמים ומהלכים מוסכמים על ידי שני הצדדים ואשר גם מישהו מימש אותם? באוסלו, לפני אוסלו? אחרי אוסלו? מאז 1920- ועד 2014??
כמה זמן הם היו מוכנים להמתין עד שנגיע להסכם, להסדר,רק 5 שנים, 10 שנים, 50 שנה?
ומה בינתיים ,לספוג עוד ועוד אבדות ופעולות תגמול וחוזר חלילה...
להם אומר רק שתי מילים – די לצביעות!

עוד שתי קבוצות תמכו בנסיגה, אם מלכתחילה ואם בדיעבד – הראשונה קבוצת גנרלים בדימוס או במדים, רובם התבטאו רבות מדי ,במהלך מבצע "צוק איתן" בתקשורת והצדיקו את הנסיגה מלבד אחד שאמר זאת במפורש (אלוף במיל' יעקב עמידרור!). 
קבוצה שנייה שבוודאי תפתיע את הקוראים,אילו הם "הדמוגרפים" מהימין הקיצוני. מייד לאחר הנסיגה הם יצאו בקול תרועה מעניין – "יצאנו מעזה, ירד מעלינו נטל של 1.5–1.8 מיליון פלשתינים ובארץ ישראל, להוציא את הרצועה, יש לנו, היהודים ,רוב דמוגרפי מוחץ ואפשר לספח את יו"ש! (אטינגר וחבריו!).
והערה אחרונה ,מדוע שיקום מפוני גוש קטיף לא התקדם כמתוכנן? ארמוז רק כי מבין המפונים היו מי שרצו לטרפד את העניין ולהפוך את הנסיגה ושיקום המפונים לטראומה לאומית... בכמה מקרים היו מבין המפונים מנהיגים שאמרו: לא ניתן שיפריעו לנו להשתקם, שלא יפריעו לחנך את ילדנו, לא נסייע למטרפדים ואנשים אלו שאני אישית ליוויתי מקרוב או מרחוק, נפרדו מקבוצת המטרפדים ויישוביהם ב-2014 פורחים...וגם הישיבות שחזרו ובנו מחדש.

להלן נתוני השב"כ על הפעילות החבלנית מרצועת עזה לפני ואחרי הנסיגה, מתוך פרסום גלוי –


סקירת מאפייני פיגועים בולטים בעימות הנוכחי (2009-2001).


התפלגות הרוגים בפיגועי ירי 2009-2000

1) פיגועי ירי והרוגים (רק ברצועה)

            2000     8 הרוגים
1176    2001     3
1283    2002     12
1331    2003 - 
1041    2004     8
632      2005     2
2006 
2007 
2008 
2009


2) פיגועי רכב תופת (רק ברצועה)
2001    2
2002    2
2003    2
2004    1
2005    3

3) פיגועי מטען 
2001    140
2002    125
2003    210
2004    372
2005    99
2006    22
2007    23

4) הרוגים מפיגוע מטען ברצועה = 44 הרוגים
12 אזרחים
28 אנשי ביטחון
9 זרים

5) ירי נ"ט סה"כ בשטחים: 
1089 
1060  ברצועה
977    בתוך הרצועה
83      בעוטף עזה

6) רימונים ברצועה
2001    939
2002    778
2003   407
2004   55
2005   אין

7) הרוגים מירי פצמ"רים ברצועה
2001    1
2004    4
2005    1
... 
2008    3
2009    5

8) הרג בתוך הרצועה מפיגועים אחרים 
2001    5
2002    23
2003    9
2004    9
2005    6
(מאז ההתנתקות אין פיגועים בתוך הרצועה)

סה"כ 52 הרוגים – 47% מכלל הפיגועים 2005-2001
מתוכם:
14    אזרחים
20    אנשי כוחות הביטחון
18    אחרים

9)סך הכל רקטות שנורו לשטח ישראל
2000    510
2001    661
2002    848
2003    1528
2004    488
2005    1123
2006    2427
2007    3278
2008    774
2009    231
2010    627
2011    2248
2012    41
2013

על פי עתון הארץ 1.8.14


מסקנות
לפני הנסיגה היה ירי ,נחפרו מנהרות,היו פיגועים, נחתו טילים ופצמ"רים, למרות שהינו שם... 
אחרי הנסיגה נעלמו חלק מהפיגועים שכן כבר לא היינו בפנים ,אך נולדו פיגועים חדשים ומטרידים. המלחמה על ארץ ישראל נמשכת ללא קשר לנסיגה מעזה.
אבל מותר גם לשאול ואם לא הינו יוצאים מעזה לפני עשור מה היה קורה במהלך עשור זה? 
האוכלוסייה העזתית היתה מגיעה מ-1.3+ ל-1.8 מיליונים!
יותר אנשים, יותר עוני, יותר זעם, יותר מוכנות לפעילות וגם להתאבדות!
שלא תהיה אי-הבנה, גוש קטיף נשק לגבול המצרי לאורך גדר של כ-4 ק"מ בעוד שגבול יתר הרצועה עם מצרים היה כדי 7 ק"מ, כלומר אלפי מנהרות, הברחות וטרור בפילדלפי היו בפעולה וגוש קטיף לא יכול היה למנוע את החדירות. 
כמה עוד היו נהרגים היו נוספים לרשימה בעשור זה בציר סופה בדרך ללב הגוש? 
כמה מנהרות היו נחפרות במודל החדירה ל"טרמית"? 
כמה עוד חלקי גופות היינו מחפשים תוך זחילה מבישה בציר פילדלפי?
כמה עוד הפגזות היו סופגים היישובים הנצורים נצרים או כפר דרום וכמובן כל האחרים?
כמה עוד חדירות כואבות היינו חווים מדי יום? 
מתנגדי הנסיגה, מעדיפים שלא לדון על הימים שקדמו לנסיגה ומעדיפים לגעת בעצבים הרגישים של תושבי ישראל בדמגוגיה בלתי נסבלת ונסלחת– "אל תעקור נטוע", "אין הורסים בית יהודי", "יהודי לא מגרש יהודי", "זו אדמת ישראל" וכו' וכו'... 
7000 יהודים מול 1.5 או 1.8 (או מול 2.6 מליונים ב2025 ) מה חיפשנו שם?
הנתונים שהבאתי מלמדים דבר אחד, עזה היא בעיה שאין לנו פתרון קל בעבורה, הישיבה בה היתה אסון מלכתחילה וטוב ששרון החליט לסגת ממנה יהיו הסיבות אשר יהיו ואני הנחתי כאן כמה סימני שאלה לדן מרגלית לענת רוט וענת קורץ ורבים נוספים!
אם ורק אם היתה לי תרומה צנועה למהלך הנסיגה אין מאושר ממני!
כשצריך היה לסייע לתושבי כפר דרום להתיישב במקום חדש ולשמור על המתיישבים כקהילה אחת, הייתי הראשון לסייע להם.