יש כאלה שעודם ממתינים

ניתוח תוכן ולשון של נאום אבו-מאזן במלאת  עשור למות ערפאת – 11 נובמבר 2014

תפאורת הבימה ולשון נאומו של אבו-מאזן במלאת 10 שנים למות יאסר ערפאת מיקמה את אירוע הזיכרון במרחב הארגוני של תנועת הפתח וארגון השחרור הפלסטיני יותר מאשר במרחב הממלכתי של הרשות הפלסטינית הסמי מדינתית, מה שמלמד על המצוקה הפוליטית הגדולה של אבו-מאזן ותנועת הפתח בתוך הבית הפלסטיני. 


המצוקה הפוליטית דוחפת את אבו-מאזן להשתמש בשיח לאומי הרואי ומכסימליסטי (לא נוותר על גרגיר עפר מירושלים ופלסטין, לא נסכים לשום התנחלות בלתי חוקית מאז 1967 ועד היום), שזור בסמלים דתיים (ירושלים והמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות) ובסמלים שבטיים-משפחתיים (מכנה את העם הפלסטיני "משפחת יאסר") כדי להבליט את נאמנותו לעקרונות המאבק הלאומיים והדתיים, לטשטש את דימוי "המשת"פ" (עם ישראל) שדבק בו ובתנועתו ולאחד סביבו את כל בני העם הפלסטיני. 
בהיעדר התקדמות בתהליך המדיני הולכים ומתרבים הקולות הדורשים מאבו-מאזן ומתנועת הפתח לחדול מהתיאום הביטחוני עם ישראל, ונראה כי אבו-מאזן ותנועת הפתח לא יוכלו להרשות לעצמם להתעלם מהקולות ולהסתכן באובדן הגמונותם על הרחוב הפלסטיני לטובת הארגונים האסלאמיים. 
מאבקי הכוח הפנים פלסטיניים שקדמו לשתי האנתפאצ'ות (1987, 2000) והתחוללו בין "דור האבות" ששב מתוניס ובין "דור הבנים" שנשא על גבו את עול המאבק המזוין ולא תוגמל במשרות ראויות במנגנוני הרשות הפלסטינית צרובים היטב בזיכרון האישי והלאומי של אבו-מאזן ופעילי תנועת הפתח, ואף אחד מהם לא מעוניין להגיע לעימות צבאי עם ישראל, שיביא לאובדן שליטה על הרחוב הפלסטיני לטובת תנועת החמאס או גורמים רדיקליים אחרים. 
יריעת הבד שנפרסה על בימת הכבוד וכללה שני סמלים: לאומי (סמל המאבק של תנועת הפתח ) ודתי (ירושלים בירת הנצח של המדינה הפלסטינית) רמזה על השילוב שיעשה אבו-מאזן בנאומו בין השיח הלאומי והשיח הדתי כדי להכפיל את כוחו הפוליטי ההולך ונחלש בקרב בני עמו. בחירת מארגני הטקס להטביע את סמלה של תנועת הפתח על יריעת הבד הגדולה לצד "הסמל הקטן" של הרש"פ שעיטר את דוכן הנואמים בלבד, נועדה ככל הנראה לשלוח מסר ברור לעם הפלסטיני, כי מות ערפאת לא סתם את הגולל על מורשת הקרב של תנועת הפתח, והיא עדיין מחזיקה בתואר "מחוללת המהפכה הפלסטינית" הנכונה בכל עת להתגייס לשחרור ירושלים. 
ההאשמות שמטיח אבו-מאזן בהנהגת החמאס בגוף הנאום (קריאה לפירוק אש"ף, אחריות לחטיפת שלושת הישראלים שגבתה אלפי קורבנות וחיבלה בתוכנית הלאומית, פיצוץ בתי פעילי פתח ומניעת קיומם של טקסי זיכרון לציון מות ערפאת, טירפוד הפיוס ושיקום תושבי עזה), לצד כינויי הגנאי  ("פלוני, אלמוני הם גברים, היכן הם היו בימי ההתקפה? "אתם יושבים בבתיכם ובמחבואיכם, חסרי דאגה"), איזכור היחס השלילי של הקהילייה הבינלאומית כלפי תנועת החמאס והבעת תקווה אישית "שאללה ינחה אותם (את פעילי החמאס) ללכת בדרך הישר" מלמדת על הצורך העז של אבו-מאזן לחזק את הלגיטימציה של תנועת הפתח בזירה הבינלאומית ובזירה הפנים פלסטינית וליצור דה לגיטימציה לתנועת החמאס בשתי הזירות. אבו-מאזן קורא לבני עמו להתעורר ולהתחיל להטיל ספק באמיתות הפטריוטיות הלאומית של תנועת החמאס ובמידת נכונותה לקדם את העם הפלסטיני למציאות חיים טובה יותר. 
נראה, כי "חיסול החשבונות" המתמשך של אבו-מאזן עם הנהגת החמאס מושפע גם מסקרי דעת הקהל שנערכו במרס, יוני וספטמבר 2014 על ידי מכון המחקרים הפלסטיני של ד"ר ח'ליל שקאקי (ראה נספח ג).   
שלושת הסקרים מחזקים את ההנחה, כי בהיעדר אופק מדיני חלה עלייה באי שביעות הרצון ובאי האמון של הציבור הפלסטיני כלפי שתי התנועות הדומיננטיות הפתח והחמאס (בשלושת הסקרים אחוז הנשאלים שלא תמך באף מפלגה פוליטית עמד על 33%-37%), וחלה ירידה בפופולריות של אבו-מאזן לטובת אסמאעיל הנייה ומרואן ברגותי. אי אמון זה עלול להיתרגם להשתלטות גורמים רדיקליים ודרדור הרחוב הפלסטיני לעימות אלים עם ישראל.
נאומו של אבו מאזן לא חף ממרכיבי השיח הלאומי המכסימליסטי האנטי-ישראלי המוכר, ונדמה, כי בייאושו הוא נסוג אל השיח הארגוני הצבאי הלוחמני מקדמת דנא. עיון ברטוריקה ובסמנטיקה של האיש מלמד, כי מימד "התקווה" ומימד "ההמתנה" להבקעה בתחום המדיני ממשיכים למלא תפקיד בשיח הפוליטי שלו, ומרמזים על כך שהוא עדיין לא "שבר את הכלים", הוא עדיין נמנה על מחנה "הממתינים". 
בחירת אבו-מאזן לפתוח את נאומו דווקא בפסוק 23 מסורת אלאחזאב בקוראן "יש בין המאמינים כאלה שקיימו את התחייבותם לאללה (נלחמו והקריבו את חייהם ) ויש כאלה שעודם ממתינים (ליפול בקרב למענו) ואף אחד מהם לא שינה את דעתו", והבחירה לסיים את נאומו בהבלטת הסובלנות הדתית הפלסטינית -"הנכונות לחיות בארץ הקודש באחווה ובסובלנות עם בני שלושת הדתות, ולאפשר לכל אחד מהם לקיים את פולחנו במסגד שלו, בכנסייה שלו ובבית הכנסת שלו" נועדה לשלוח מסר ברור לגורמים הרדיקליים בזירה הפנים פלסטינית ובישראל – מלחמת דת היא הרת אסון לכל הצדדים.

נספח א: תפאורת בימת הכבוד בעצרת לציון עשור למות ערפאת  

2014.11.11

נספח ב : תרגום נאום אבו-מאזן בעצרת לציון עשור למות ערפאת ב- 11 נובמבר 2014
"יש בין המאמינים כאלה שקיימו את התחייבותם לאללה (להילחם לצד הנביא ולהקריב את חייהם ) ומהם כאלה שעודם ממתינים(ליפול בקרב למענו) ואף אחד מהם לא שינה את דעתו" (סורת אלאחזאב פסוק 23). 
למרות המכשולים שהטילו כאן, והטילו שם, ההמונים התאספו כאן ושם כדי לקרוא תגר ולהביע את רצונם, האם זה מקרי, שהם נקטו דרך פעולה דומה נגדנו? לא אין זה מקרי, זה תאום ופעילות משותפת לכבות את הלהבה, אבל הם לא יכבו אותה. 
אחיותיי, אחיי, עמנו 
העומד נחושה והמגן, אני שולח לכם שלום מהמקום הקדוש של המפקד הנצחי, האב הרוחני, כדי להפיח חיים בזהות הלאומית הפלסטינית מתחת להריסות. זה עשר שנים שהאח השהיד אבו-עמאר, מת מבחינה פיזית אך הוא עדיין חי ברחשי ליבנו ובישותנו. אנו נעמוד לזכרו של מי שהקדיש את כל חייו עד הרגע האחרון למען הבעייה של עמו. הוא הביא אותנו ואנחנו באנו עימו למה שנראה היה בלתי אפשרי  - שיבתנו לאדמת מולדתנו פלסטין בדרך לעצמאות ולהקמת מדינתנו שבירתה ירושלים. ואני רוצה לחזור על מה שהאח אבו-עמאר נהג לומר "אף אחד מאיתנו לא יוותר על גרגיר מירושלים ופלסטין". 
אחיי ואחיותיי, מנהיגי ישראל טועים טעות גדולה אם הם חושבים שההיסטוריה תשוב לאחור, ואם הם סבורים שהם יכולים היום לכפות עובדות מוגמרות ולחלק את מסגד אלאקצא, בזמן ובמקום, כפי שעשו עם מערת המכפלה בחברון, צעד שהם יחזרו גם ממנו. במעשיהם אלו הם מובילים את האזור והעולם 
למלחמה דתית הרסנית. העולם האסלאמי והעולם הנוצרי לא יסכימו לקבל אף פעם את הטענות הישראליות לפיהן ירושלים שייכת להם. אף מוסלמי או נוצרי לא יסכים אלא לכך שירושלים היא בירת פלסטין, ולא נוותר עליה. ירושלים שנכבשה בשנת 1967 היא עיר הקודש שלנו, עיר בירתנו, נשמור עליה ונגן על מקומותיה הקדושים. כולנו מגנים יחד עם תושבי ירושלים, הגיבורים המוסלמים והנוצרים העומדים בפני ההתנפלויות וההתקפות היום יומיות של העריצים הקיצוניים ומגניהם מכוחות צבא הכיבוש הישראלי.
הם אומרים מי הם המגנים האלה? אנו אומרים להם, כי הם יושבים בתוך 
אלאקצא ובכנסיית התחייה כדי להגן עליהם, ואם יותקפו זכותם להגן על עצמם ועל מקומותיהם הקדושים. אנחנו דורשים מכם שתרחיקו את המתנחלים והקיצוניים ממסגד אלאקצא וממקומותינו הקדושים. לא נרשה שתטמאו את מקומותינו הקדושים. הרחיקו אותם מאיתנו ואנחנו נתרחק מהם, ואללה יחסוך מהמאמינים את המאבק. אם הם יכנסו לאלאקצא, אלה יגנו עליו ועל הכנסייה ועל כל העיר. 
אחיות, אחים ובנים. 
תנועת פתח בדרכה הארוכה מאז פרוץ המהפכה בשנת 1965 גיבשה מדיניות המבוססת בראש וראשונה על האינטרס העליון של העם הפלסטיני, תוך התעלמות מהשיוך המפלגתי. תנועת הפתח לא הציבה שום מכשול מול הופעת ארגונים פלסטיניים שונים בעלי אמונות וקשרים ייחודיים להם, משום שהמערכה היא מערכה של כל הפלסטינים מול הכיבוש הישראלי. אנו מברכים כל פלסטיני הרוצה להגן על בעייתו, ואתם יכולים לראות כיצד הקואליציה הלאומית באש"ף היא קואליציה רחבה הכוללת את כולם מתוך רצון לשרת את המטרה של כולם – שחרור פלסטין. פתח שוקדת על כך שכל הפלסטינים יהיו בתוך בית אחד ותחת חסות אחת – אש"ף. זה זמן רב שיש מי שמנסה לפרק את אש"ף המכונה "מחנה אוהלים שחוק" , אבל רצון העם הפלסטיני לא יאפשר לאלה להרוס את הארגון, הארגון קיים כדי לשחרר את פלסטין בהקדם ובקרוב. 
עלינו לציין לשבח את אחמד שוקיירי, שייסד את הארגון ועלינו להנציח את שמו בזכרוננו משום שאילולא הוא לא הייתה קמה הישות הפלסטינית הזאת. אחריו בא האח חמודה, ואחריו בא יאסר ערפאת שהנהיג את הארגון בתקופה הקשה ביותר, והוא 
העביר את בעיתנו מאוהל הפליט הפלסטיני אל הלוחם הפלסטיני בתנועת השחרור הלאומי. וזה השיב אותנו לאדמת המולדת והקמנו פה את מוסדות הרשות והמשכנו את דרכנו ברמה המדינית והדיפלומטיתהשגנו הכרה במדינת פלסטין מרוב חברי העצרת הכללית של האו"ם ב-29 נובמבר בשנת 2012.   
אנו מכינים עכשיו את החומר לקראת ההחלטה במועצת הביטחון, שתקבע לו"ז לסיום הכיבוש. כמו כן, אנו פועלים להצטרף למספר ארגונים בינלאומיים... 
התחלנו בהליכה אל העצרת הכללית והחודש החלטנו לפנות למועצת הביטחון. אם לא נצליח להשיג (את המטרה) נפנה לארגונים בינלאומיים של האו"ם כמו בית הדין הבינלאומי לפשעים, ברית רומא, כדי שיגנו על עמנו ולא נשעה ללחצים הכבדים המופעלים עלינו ....אין עוד מחלוקת לגבי אדמתנו הפלסטינית שנכבשה בשנת 1967 בהתאם להחלטת האו"ם, למרות שישראל מנסה כל הזמן ליצור עובדות מוגמרות על ידי התנחלות בלתי חוקית מאז 1967 ועד היום . אנו לא נסכים לשום התנחלות ולשום אבן שהונחה על אדמתנו מאז ועד היום, זהו מהלך בלתי חוקי, ועל ישראל לעקור את ההתנחלויות כדי שאדמת פלסטין תישאר ריקה מהתנחלות. זוהי עמדתנו וזו החלטת האו"ם ב-29 נובמבר 2012. על פי ההחלטה, האדמות שנכבשו בשנת 1967 הן אדמות מדינת פלסטין הנמצאות תחת כיבוש, וחלים עליהן הסכמי ג'ניבה הראשון, השני, השלישי והרביעי. אסור לממשלת הכיבוש להעביר את תושביה כפי שהיא עושה עכשיו אל האדמות הכבושות, ואסור לה לגרש את התושבים המקוריים מחוץ לאדמתם. זהו החוק וזה מה שתועד . 
אנחנו דבקים בחוק והולכים כדי להשיג החלטה ממועצת הביטחון, אבל אנו מודעים לכך שיש מכשולים ועיכובים בדרך למועצת הביטחון, ואם לא נשיג זאת, הדרך האחרת שעומדת בפנינו היא הארגונים הבינלאומיים ונקיטת צעדים נוספים בחודש הזה. 
ייחלתי לכך שהמהרג'אן המרכזי לציון עשור למות ערפאת יתקיים בעזה, כפי שהוחלט, ואינני מבין מה הסיבה למניעת הטקסים האלה ביום היקר לעמנו, ומה הסיבות 
לפיצוץ 15 בתים של פעילי פתח. מבצעי הפשע הם הנהגת חמאס והם האחראים לכך.הם טוענים שמדובר בקבוצה סוררת אבל 15 פיצוצים בחמש דקות זו לא קבוצה בלתי ממושמעת. האם מי שעושה פעולות כאלו רוצה פיוס או אחדות? 
הסכמנו יותר מפעם אחת שאנחנו הולכים לפיוס, הרכבנו ממשלה, וב-12 יוני 
נחטפו שלושה ישראלים בגדה כדי להרוס/לחבל בתוכנית הלאומית. מי הם הקורבנות של התוקפנות הזאת, 2200 פלסטינים ובתים של מסכנים ועניים, מדוע כל זה קרה? כדי להרוס את תושבינו בעזה ואת התוכנית הלאומית הפלסטינית. 
התנהגות כזאת אינה מצביעה על כך שהם רוצים פיוס ואחדות. אנחנו שוקדים על הפיוס בגדה ובעזה כדי שעמנו ישאר מאוחד... צעדים כאלה יטרפדו את השיקום ואת העברת 100 אלף איש מהרחובות לפני החורף, את מי משרת הטירפוד הזה, הרי הסכמתם עם רוברט סירי נציג האו"ם מדוע אתם הורסים ומשביתים. המפסיד היחיד הוא העם ואתם יושבים בבתיכם ומחבואיכם , חסרי דאגה.  
חשבנו שיש מי שלמד מטעויות העבר ולמד לשנות את דרכיו ולהפנים את האחדות וסיום הפילוג. 
הצהרותיכם כמו הצהרות ישראל, הרוצה לסלק אותנו מאדמותינו ובתינו. התעלמנו גם מהטלת הספק, ואנו מזכירים לכם, כיצד הם דיברו על ערפאת ואמרו שהוא כנוע, פלוני אלמוני גברים, היכן הם היו בימי ההתקפה. חמאס נושאת באחריות מלאה לפשע בעזה. דאגתנו הראשונה היא השיקום ואין לי שום אג'נדה אחרת, אני רוצה שהכספים יוכנסו כדי להקל על האנשים האלה למצוא מחסה, לבוש ומים, זו דאגתנו, אני מייחל שזו תהייה הדאגה (שלכם) אבל אני לא חושב כך. 
ומכאן אני פונה לאחיי ברצועת עזה, אחים ואחיות אהובים ברצועת עזה הסבלנית, 
אני עימכם בליבי, שכלי וישותי. סבלכם אינו מש ממוחי ולו לרגע, אנחנו ואתם גוף אחד. נמשיך לפעול ללא לאות, ונשקיע את מירב המאמצים כדי להוציא את רצועת עזה ותושביה מהמצור המקפח הזה, ונשיב את השיקום והבנייה. אך קודם לכול נסיים את הפילוג. אנו נמשיך במאמצים לסיום הפילוג. כל העולם מתח עלינו ביקורת "מדוע אתם מנהלים דיאלוג עם חמאס שהם כאלה וכאלה", ואנחנו השבנו שהם חלק מעמנו וממשפחתנוו, אין מנוס אלא שנהיה יחד. גם אם אנו חלוקים עליהם במדיניות ובדפוסי הפעולה, הם אחינו ולא נוותר עליהם ולא נבטל אותם, הם ישארו חלק מהעם, ונאמר אללה ינחה אותם בדרך הישר.

אחיות, אחים, בנים ובנות פלסטין. 
ברכה, נאמנות והכרת טובה לזכר אחי אבו-עמאר, ברכות לזכר אלה שהלכו בדרכו, וכל השהידים שהלכו מאיתנו. אין מנוס מלהזכיר את החברים לדרך שנאבקו לצידו של אבו-עמאר מתנועת הפתח ומשאר הארגונים כולם, מהראשון עד האחרון שבהם. כולם חברים לדרך, וכולם שהידים. ברכות לעם שאני אוהב, לירושלים שלא נוותר עליה, ברכות לתושביה העומדים נחושה, ברכות לתושבינו בגדה המערבית, הנטועים כעצי זית באדמותיהם, ברכות לעמנו במחנות הפליטים ובגולה שלא חדלים להדליק את נר התקווה והגעגוע לפלסטין. נפנה אליהם בכל מקום בו הם נמצאים, בסוריה, לבנון, ובגולה ונאמר להם אורך רוח משפחת יאסר, אלפי ברכות לגיבורים הנמצאים בבתי הכלא של הכיבוש, אלה שנתניהו טירפד את שחרורם, אבל הוא ישחררם על אפו וחמתו. ברכות לידידים מנטורי קרתא, ליהודים העומדים לצד העם הפלסטיני וממחישים שהדתות הן לאללה ואנו מאמינים כולנו באל אחד, ואנחנו לא עושים הבחנה בין השליחויות, בין הנביאים, בין הדתות ואנו מוכנים וזו ההוכחה שאנו יכולים לחיות בארץ הקודש באחווה ובסובלנות וכל אחד ילך אל מסגדו, או כנסייתו או בית הכנסת או מקום הפולחן שלו, וכל אחד יעבוד את אלוהיו. ברכות לכל הידידים ברכות לכולם, ואני מחזק את ידיכם ומברך את אסירינו, פצועינו, אורך רוח, משפחת יאסר. 


נספח ג' – מימצאים מתוך סקרי דעת קהל שנערכו על ידי מכון המחקרים של ד"ר ח'ליל שקאקי בחודשים מרס, יוני וספטמבר 2014. 
בסקרים שנערכו במרס וביוני 2014 תנועת הפתח זכתה לתמיכה גדולה יותר (28%-32%) מתנועת החמאס (21%- 18%) הן בגדמ"ע והן ברצ"ע, אך בסקר שנערך בספטמבר 2014 (לאחר מבצע "צוק איתן") נמצא, כי חלה עלייה מתונה בתמיכת הציבור הפלסטיני בתנועת החמאס ( 28% ) לעומת תנועת הפתח ( 26.5%).
בשני הסקרים שנערכו במרס וביוני אחוז הנשאלים התומך בבחירת אבו-מאזן לנשיא הרש"פ היה גבוה יותר (53% ) מהתומכים באסמאעיל הנייה (40%) , אך בסקר שנערך בספטמבר 2014 (לאחר מבצע "צוק איתן") אחוז הנשאלים התומך באסמאעיל הנייה היה גבוה יותר (55%) מהתומכים באבו-מאזן (38%).
בכל שלושת הסקרים שנערכו במרס, ביוני ובספטמבר אחוז הנשאלים התומך במרואן ברגותי היה גבוה יותר (60%-48%) מאלה שתמכו באסמאעיל הנייה (33.5%-46%) גם בגדמ"ע וגם ברצ"ע.

 [1]מתוך פסוק 23 בסורת אלאחזאב בקוראן  "יש בין המאמינים כאלה שקיימו את התחייבותם לאללה (להילחם לצד הנביא ולהקריב את חייהם ) ומהם כאלה שעודם ממתינים (ליפול בקרב למענו) ואף אחד מהם לא שינה את דעתו" –אבו-מאזן בחר לפתוח את נאומו בפסוק זה (ראה פרשנות אפשרית בגוף המאמר).