גבולות הקבע של ישראל

לפני מאה שנים, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ישבו קצין בריטי ודיפלומט צרפתי ושרטטו קווים על מפה. הם לא שאלו את עמי האזור או את תושבי המקום – הם היו אדוני העולם. הם שרטטו את מפת הסכם סייקס-פיקו אשר עיצב את חלוקת המזרח התיכון, מפה אשר קיבלה גושפנקה בינלאומית לאחר המלחמה.

מאז, ידענו את מלחמת העולם השנייה, שתי המעצמות, בריטניה וצרפת, ירדו מנכסיהן, קמו מעצמות-על חדשות, אך למרבה הפלא יש לקווים ששרטטו על המפה משקל מדיני ומשפטי גם היום. זה כוחה של לגיטימיות בינלאומית.

אני מציין עובדה זו כיוון שאצלנו, בישראל, רבים מאמינים שיש בידנו  ליצור מציאות מדינית חדשה, תוך התעלמות מן הצורך בגושפנקא המשפטית הבינלאומית.

בבסיס קיומה של ישראל מוכרות שתי מפות – מפת החלוקה שאושרה בעצרת האו"מ בכ"ט בנובמבר 1947, ומפות הסכמי שביתת הנשק שנחתמו עם מצריים, ירדן, לבנון וסוריה, בסיום מלחמת העצמאות, ב- 1949.

מאז, נחתם הסכם השלום עם מצריים ב- 1979 הסכם אשר קבע את גבולנו הדרומי-מערבי, וב- 1994 נחתם הסכם שלום עם ירדן, אשר קבע את הגבול שבין פלשתינה המנדטורית לבין הממלכה ההאשמית. אלא שהסכם אלוף (דימ) שלמה גזיתזה לא קבע את גבולה המזרחי של ישראל. קו גבול זה, כולנו מקווים. ייקבע אי-פעם בעתיד, משתסוכם השאלה הפלסטינית והגבולות יקבלו הכרה ומעמד במערכת הבינלאומית.

אהוד ברק, כראש הממשלה, הבין זאת, וטרם היציאה מלבנון בשנת 2000 קיבל את האישור והחתימה הבינלאומית על קו הגבול שבין שתי המדינות.

כל שאר הצעדים החד-צדדיים שננקטו ע"י ישראל – החלת המשפט הישראלי על ירושלים המזרחית, החלת המשפט וסיפוח רמת הגולן, וגם היציאה החד-צדדית מרצועת עזה, אינם מוכרים במערכת המשפט הבינלאומית. ואם הכריז ראש הממשלה בגמלא כי רמת הגולן לעולם תהא  שטח ריבוני ישראלי, הוא השיג את התוצאה ההפוכה – הוא עורר את המערכת הבינלאומית לחזור ולהזכיר כי עתיד הגולן טרם הוכרע.

בימים אלה התעורר וויכוח חדש. בכוונת צרפת לכנס ועידה של שרי החוץ בפריז, ביטוי לראייתה בצורך בהתערבות חיצונית, על מנת להחזיר את ישראל והפלסטינים אל שולחן המו"מ.

ראש ממשלת ישראל הביע את התנגדותו לוועידת פריז. לדבריו, הדרך היחידה לקדם שלום היא באמצעות מו"מ ישיר בין שני הצדדים, ללא תנאים מוקדמים. "הניסיון ההיסטורי, כך אמר, מראה שרק כך השגנו שלום עם מצרים וירדן".

דבריו אלה אינם מדויקים. השלום עם מצרים הושג בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ורק לאחר מו"מ מייגע כאשר ארה"ב מילאה בו תפקיד דומיננטי, ואלו חתימת הסכם השלום עם ירדן התאפשרה רק לאחר שנחתמו הסכמי אוסלו עם אש"פ,. גבולה המזרחי של ישראל לא נקבע באוסלו, הוא ייקבע רק לאחר שיושג ההסכם עם הפלסטינים.

עד אז, יכולה ישראל ליצור כמובן עובדות באורח חד-צדדי, עובדות שלמרבה הצער אין ולא יהיה להן מעמד משפטי-בינלאומי.


שלוש הערות קצרות, בשולי האקטואליה -

1.     במסגרת כללי המשחק מותר היה לבזות את יו"ר "המחנה הציוני", אך הזלזול בנשיא מצריים והחבלה ברצונו הכן לפעול ולקדם הסכם ישראלי-פלסטיני, הוא צעד חסר אחריות בדרגה קרמינאלית.

2.     יש מי שתולים תקווה בהתערבות של המערכת הבינלאומית אשר תכפה עלינו פיתרון. דומה כי סיכויי התערבות כזו גברו עתה משמעותית.

3.     ולבסוף, כולי תפילה שכל תחזיותיי השחורות לא תמומשנה.