פוליטיקה ומדיה בהתקוממות הפלסטינית מי קדם למי?

 תפקיד המדיה בתהליך הפוליטי הוא מחזורי. הסביבה הפוליטית מניעה את ההתקוממות, המדיה מגיבה על ההתקוממות והסביבה הפוליטית מושפעת מהמדיה המגיבה (מודל PMPׂׂ) על פי השנתון הסטאטיסטי הפלסטיני לשנת 2014 נקבע, כי שיעור המשתמשים ברשתות החברתיות בגילאי 10 ואילך ברוב הישובים הפלסטיניים נע בין 70-84%.

נשאלת אפוא, השאלה מדוע הישובים יריחו, בית לחם, טול כרם ורמאללה שנצפה בהם שיעור גבוה של משתמשים ברשתות החברתיות אינם מעורבים בטרור או מעורבים בהיקף מצומצם. התשובה לכך, מצויה בחומרי הבעירה ולאו דווקא ברשתות החברתיות. ראשית, שני מוקדי החיכוך הדומיננטיים בין יהודים וערבים ממוקמים במזרח ירושלים וחברון, אזורים ספיים שאין בהם משילות ברורה של ישראל או של הרשות הפלסטינית. שנית, החמולות החברוניות החיות בתוך מקבצים משפחתיים ומפעילות רשתות של בריתות בין משפחתיות נהנות מכוח אידיאולוגי, פוליטי וכלכלי מול מוסד המשפט השבטי החברוני, ומול הרשות הפלסטינית, ה'פתח' והחמאס ואלה לא מעזים להתעמת איתן. שלישית, שיעורי אבטלה גבוהים נמצאו בקרב הגברים בירושלים (17%) ובחברון (18%) ובקרב גילאי 15-24 (68.4% )מצביעה על ליקויים בשתי מערכות מרכזיות: מערכת החינוך ושוק העבודה. כלומר – התלמידים לומדים בסביבת לימוד לקויה ובלתי הולמת, ורוב בוגרי בתי הספר מובטלים או מועסקים בעבודות שאינן הולמות את השכלתם.
הפוליטיקה והמדיה חמישית, רוב המפגעים יוצאים מאיזורים שאינם בשליטה מובהקת של הרשות הפלסטינית ומנגנוניה הביטחוניים. אך כאשר התנט'ים יחליט לחדש את המאבק המזוין, נראה שהמפגעים יתחילו לצאת גם מהאיזורים שבשליטתה.
העיתונאית האיטלקייה פרנצ'סקה בורי ששהתה במשך שבועיים בחברון ניסתה להתחקות אחר שגרת חייהם של תושבי חברון, ובראיונות שקיימה עם אחדים מהם ניתן היה למצוא חוט מקשר אחד של ייאוש וזעם כלפי הכיבוש הישראלי והרשות הפלסטינית.
עיסא עמרו תיאר את את הסכמי אוסלו כחסרי תוחלת משום שהם לא הביאו באמת לסוף הכיבוש, אלא הוציאו אותו לקבלן חיצוני – הרשות הפלסטינית המושחתת שחושבת רק על עצמה, על כסף, ועל כוח. אנאס, בת ה-21, סטודנטית לכלכלה חולמת על רכב, ח'אלד בן 21 חולם על קולנוע, איצטדיון וים, ולעצאם, בן ה-22 הלומד משפטים, לא באמת איכפת אם יירו בו כשיצא לדקור ישראלי, משום שממילא הוא כבר מת . 

לסיכום, המשתמשים ברשתות החברתיות באינטרנט וחברי הרשתות החברתיות במסגדים, באוניברסיטאות ובמסגרות החינוך הבלתי פורמאלי (קייטנות הקיץ) מתרגמים את ההסתה לטרור רק כאשר אין להם עוד מה להפסיד ומותם טוב מחייהם. טיפול מקדים ומהיר בסיבות שמאפשרות להסתה להיקלט הוא כיוון הפעולה הנדרש ולאו דווקא חסימת הגישה לרשתות החברתיות, סגירת מסגדים או הוצאת תנועות מחוץ לחוק.