"אתוס סכסוך" מול "אתוס שלום" בהוראת הגאוגרפיה של המזה"ת

arnonלפני עשור הגשתי את ספרי המעודכן בנושא הגאוגרפיה של המזרח התיכון לבדיקה מחודשת במשרד החינוך. כמקובל, שני מומחים לדבר התבקשו לחוות את דעתם על הספר. האחד העיר כמה הערות טכניות ואישר את הספר, השני, מהקיצוניים שבאנשי השמאל הרדיקלי בישראל, הציע לפסול אותו (הצעה שנדחתה על הסף)

ונימק את סיבותיו לפסילת הספר:
"האיש שכותב ספר זה, מבקש להימנע מלקחת חלק בבניית אתוס חדש של שלום" (כל ההדגשות שלי. א"ס). והוא מוסיף: "אין להצניע תהליכים שיש בהם כדי להצביע על שינוי ועל אפשרות להתהוותו של אתוס חדש (שלום) באזורנו". והוא חוזר על מוטיב זה שוב והפעם גם מתעלה על עצמו (והכול בעטיפה של מילים מכובדות, תרבותיות, כיאה לאיש שמאל רדיקלי): "חוסר האיזון הנובע מהספקנות באשר ליכולתם ולרצונם של עמי האזור להגיע בדרך של ניהול משא ומתן להסדרת המחלוקות שביניהם ובעיקר סכסוכם ארוך השנים עם מד"י אינו מותיר מקום לבניית אתוס חברתי חדש שבמרכזו תהליך הכרה וההשלמה של עמי האזור האחד עם קיומו וצרכיו של האחר ובכלל זה עם ישראל. הרושם שמותיר הספר זו הליכה לקראת "איבוד עצמי לדעת" או במסלול חסר תוחלת של רעב, מחסור, מלחמות וצער... זו מנת חלקם של תושבי עמק הנילוס ואין מושיע ואין מי שיכול להושיע". כך כתב האיש לפני עשור על מה שאני חזיתי אז ולדאבוני גם צדקתי.
ומשפט "חכם" אחרון: "ארנון סופר לא אסף נתונים איכותניים החיוניים להכרת השיפורים המצרפיים המתרחשים באזורנו."
קורא יקר, קרא שוב משפט אחרון זה שכולו לכאורה אקדמיה: "להכרת השיפורים המצרפיים המתרחשים באזורנו"! איזו עברית, איזו לשון, אבל איזו בורות ואיזו התעלמות מהמציאות!
בינתיים חלף כמעט עשור, הספר יצא לאור ב-2008 והביקורת נכתבה ב-2007 ואנו ב-2015. עכשיו יכול גם איש אקדמיה זה לעשות חשבון נפש ולשאול מי כאן צדק, הוא או אולי אנוכי.
אילו היה לאיש פחדן זה קצת יושר אינטלקטואלי, יכול היה לכתוב מכתב אנונימי ולבקש סליחה ולהודות על טעותו הגלובלית בהבנת האזור. אבל איש זה הוא פחדן, בור גמור בענייני המזרח התיכון,גם בנושא הבדווים, באתוס שלום וסכסוכים, אכול בשנאת ישראל נוראה ,מוביל ומנהיג אנשי שמאל קיצונים רבים אחרים ל... לשום מקום!
בגללו ובגלל שכמותו השמאל הרדיקלי נעלם מהנוף הישראלי .
שאלה מוזרה אחת ובאיחור של עשור – מדוע המפקח על הוראת הגאוגרפיה דאז נתן לאיש זה לחוות דעה?