ותימלא הארץ חמאס

ותימלא הארץ חמאס

ב-22 במרס 2004 נורו ממסוק של חיל האוויר של צה"ל שלושה טילים מדגם הלפייר (Hellfire) לעבר כלי רכב פלסטיני שנע באחד מרחובותיה של עזה ושמו קץ לחייו של השיח' אחמד איסמאעיל יאסין, מנהיגה ומחוללה של תנועת ההתנגדות האיסלאמית (בראשי תיבות בערבית חמא"ס. ללא גרשיים, זהו שם עצם שפירושו התלהבות, עזוז להט, קנאות. להלן: חמאס).

ההתנקשות התבצעה בשעת בוקר מוקדמת, כאשר השיח', שהיה משותק מכף רגל עד ראש, הוצא בכיסא גלגלים מתפילת הבוקר באחד המסגדים בעיר. בתקיפה נהרגו גם שני שומריו ושישה פלסטינים נוספים. יותר מתריסר פלסטינים נפצעו בפעולת הירי, ובהם שניים מבניו של השיח'.
בהתנקשות זו ("סיכול ממוקד") הסתיים סיפור חייו של אחד האישים המעניינים והמרתקים בתולדות המאבק הפלסטיני נגד ישראל ובהתפתחותו של הזרם האיסלאמי המיליטנטי הקיצוני בשטחים שעליהם השתלטו כוחות צה"ל במלחמת ששת הימים, ובייחוד ברצועת עזה (שעד שנת 1967 הייתה בשלטון מצרים).
בפרק זה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שראשיתו בפרוץ ההתקוממות הראשונה בשטחים בדצמבר 1987, לא קם מנהיג פלסטיני ששמו התקבע בתודעה הישראלית יותר מזה של שיח' אחמד יאסין כמזוהה עם הג'יהאד - מלחמת קודש - נגד ישראל. מעמדו של השיח' יאסין כמוביל המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש הישראלי נקנה "בזכות", שכן הוא היה מבין מחולליה המרכזיים של חמאס כזרוע המבצעית של תנועת האחים המוסלמים ברצועת עזה, ב-14 בדצמבר 1987, ימים ספורים אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה.

תחת הנהגתו על השיח' יאסין הפכה חמאס לגורם כוח חשוב ומרכזי במערכת הפלסטינית, וקראה תיגר על מעמד הבכורה שממנו נהנה הארגון לשחרור פלסטין (להלן: אש"ף) ברחוב הפלסטיני. חמאס בהנהגתו של יאסין הייתה שותפה פעילה למאבק בישראל, ולטענתה אף הובילה אותו, והיא שחוללה את השינוי במאפייניו מאלימות רחוב עממית לפיגועי טרור נגד חיילים ואזרחים ישראלים. לפעולות אלה נתן השיח' לגיטימציה דתית בפסקי הלכה (פתוה) שהוציא מזמן למזמן.
פעילותו של השיח' יאסין, שגולת הכותרת שלה הייתה הקמת חמאס, הייתה למעשה המרכיב הפלסטיני בגל הגואה של ההתעוררות האיסלאמית שסחף את העולם הערבי מאז סוף שנות השבעים. מבחינתו של השיח' ביטאה הקמתה של חמאס שינוי בתפיסה של דרך המאבק בישראל ושל יעדיו. אם עד הקמת התנועה עמדה בראש סדר הקדימויות בנייתה של תשתית חברתית-דתית-כלכלית-חינוכית איסלאמית (יעד שבא לכלל ביטוי במונח "דעוה" - הזמנה, קריאה לאמונה באללה), הרי בעקבות התפרצותה של האינתיפאדה ביצעה חמאס בהנהגת יאסין שינוי יסודי ומהותי בסדרי הקדימויות והציבה את הג'יהאד בראש סדר היום הפלסטיני ובחוד החנית של המאבק בישראל.
במכלול עמדותיו האידאולוגיות ובפעילותו בתחום האירגוני-מבצעי, קודם בהקמת אגודת אל מוג'מע אל-איסלאמי ולאחר מכן בייסוד חמאס, תרם השיח' יאסין לקידום תהליך האיסלאמיזציה של הסכסוך עם ישראל, שמשמעותו האופרטיבית - מלחמת חורמה בלתי מתפשרת ובלתי מוגבלת בזמן עד לשחרורה של פלסטין כולה - "מן הים (התיכון) ועד לנהר (הירדן)". בהקמתה של חמאס ביקש השיח' לשלב במערכת הפלסטינית גורם כוח, שבתהליך הדרגתי יוכל לבסס את מעמדו הציבורי ולהגיע לעמדת הנהגה והשפעה על עיצוב האסטרטגיה הפלסטינית הכוללת, מבית ומחוץ, בייחוד בכל הקשור למאבק עם ישראל.
ביסודו של דבר גילם השיח' יאסין באישיותו דמות של "אנטי גיבור", שבה בלט הדיסוננס שבין חזותו החיצונית העלובה ומעוררת החמלה לבין המעמד שבו זכה בקרב קהל מאמיניו והנוהים אחריו. הוא לא רק היה מרותק דרך קבע לכיסא גלגלים ונזקק לעזרה צמודה בביצוע הפעילויות היומיומיות; הוא גם היה רזה וצנום, בעל קול צייצני ולעיתים קרובות גם לא מובן בדיבורו. עם זאת הוא נהנה מהשפעה מאגית כמעט על קהל המאמינים בו, וזכה בכבוד ובהערצה עיוורת מצד צאן מרעיתו. השיח' יאסין לא היה פוסק הלכה ולא כתב משנה דתית חשובה. הוא הפך לדמות דתית בולטת בכוח אישיותו, שכן הוא ניחן בתכונות אופי ובתובנות שהקנו לו כושר מנהיגות והפכו אותו למנהיג הבלתי מעורער של הכוח האיסלאמי החדש שצמח ברצועת עזה: עורמה, פיקחות, שכל ישר, כושר הישרדות ורוח מחושלת, אכזריות ודבקות במטרה. בתהליך איטי אך בהתמדה טווה לו רשת של פעילים, בנה תשתית ארגונית והקים תנועה חדשה, שהיכתה שורשים עמוקים בחברה הפלסטינית.
ייחודו של מאמר זה בכך שהוא נכתב מתוך היכרות אישית קרובה ובלתי אמצעית, ממושכת ומתועדת, עם השיח' אחמד יאסין, שנמשכה יותר מתריסר שנים - מאז אמצע שנות השמונים ועד לשחרורו מן הכלא הישראלי ב-1997. היכרות זו מקורה בתפקידים שונים שמילא כותב המאמר בצה"ל ובמערכת הביטחון, שבמהלכם קיים בנסיבות שונות עשרות פגישות עם השיח', רובן בארבע עיניים ומיעוטן בנוכחות אחרים (בהם בני משפחתו, חבריו לדרך ומקורביו). פגישות אלו התקיימו הן בעזה לרבות בביתו של השיח' יאסין בג'ורת א-שמס (ג'ורת אל-שמס) שבשכונת סברה (צברא), הן בבתי הסוהר השונים שבהם היה כלוא בישראל. בפגישות אלה הביע השיח' יאסין את עמדותיו הנוקשות והבלתי-מתפשרות בקשת רחבה של נושאים הקשורים לסכסוך עם ישראל ושטח את תפיסת עולמו באופן כן וישיר, מבלי להתחמק ממתן תשובות על שאלות קשות, גם אם הן לא נעמו לאוזן.
מטבע הדברים, המאמר מסתמך יותר על ההיכרות האישית ופחות על מקורות כתובים לסוגיהם, כגון מחקרים על השיח' יאסין ותיעוד תקשורתי שוטף של פעולותיו והצהרותיו. תכליתו של המאמר להאיר נקודות ציון וצמתים בולטים בחייו של השיח' יאסין ולהציג את מורשתו הדתית-איסלאמית ואת מכלול השקפותיו, תוך הדגשת תרומתו לקידום הרעיון האיסלאמי הרדיקלי ולביסוסו בקרב הפלסטינים בשטחים וניתוח של מקומו במסגרת המאבק הפלסטיני נגד ישראל.