הזדמנות לשינוי בחשיבה ובפרקטיקה של חמאס - האומנם?

ד"ר רונית מרזן, מומחית לחברה ופוליטיקה פלסטינית וחוקרת בקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה

לפני מספר ימים קיימה העיתונאית האיטלקייה פרנצ'סקה בורי ריאיון עם יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה עבור עיתון "ידיעות אחרונות". אין זו הפעם הראשונה שסינוואר נילחם זה זמן רב על חייו בפוליטיקה הפנים תנועתית והפנים פלסטינית, ולאחר שניכשל בקידום פיוס לאומי עם תנועת 'פתח' ותהדיאה עם ישראל הוא נוקט מהלך אחרון, אמיץ במידה רבה לפני השיבה לסבב צבאי נוסף - הוא פונה לדעת הקהל הישראלית סינוואר מסכים להתראיין לעיתונאי מטעם ערוץ תקשורת ישראלי. בשנת 2006 הוא התראיין ליורם בינור, כתב ערוץ 2, מתוך הכלא הישראלי, וכבר אז חזר על מוטיבים דומים.

סינוואר נילחם זה זמן רב על חייו בפוליטיקה הפנים תנועתית והפנים פלסטינית. לאחר שניכשל בקידום פיוס לאומי עם תנועת ה'פתח' והשגת הפסקת אש עם ישראל, הוא החליט לנקוט מהלך נוסף ואמיץ במידה רבה, לפני ההידרדרות לסבב צבאי נוסף.

מאת: ארנון סופר

מאמר זה יציג שורה של תהליכים המאיימים על ההישגים הטריטוריאליים של הציונות בארץ ישראל. לאחר שנתאר את ממדי התופעה נענה גם על השאלה, הכמעט מובנת מאליה: "מדוע אין הציבור הרחב ומנהיגיו ערים לתהליך זה?" ונסיים בתיאור של התופעה הישנה-חדשה של התהליכים המתרחשים כאשר נוצר ואקום במקום שהממסד היה אמור לטפל בו ובמקרה זה – בהקמתה בשנת 2007 של תנועה חברתית, חינוכית וציונית חדשה –" השומר החדש".

 

למאמר המלא

 

ד"ר רונית מרזן, מומחית לחברה ופוליטיקה פלסטינית וחוקרת בקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת

חיפה

ב-5 ביולי 2018 פרסם אתר האינטרנט "רסאלה נט" המזוהה עם חמאס מאמר דעה של העיתונאי עמאד עפאנה תחת הכותרת: "ח'אלד משעל – התפקיד הנדרש". מדוע בחר העיתונאי לעשות כתבת פרופיל על ח'אלד משעל ולהציגו כמנהיג בעל שיעור קומה דווקא בעת הזאת? אחת התשובות האפשריות היא שמדובר במאמר דעה מוזמן ומתוזמן על ידי משעל כדי להכשירו כמועמד אפשרי למלא תפקיד לאומי ממלכתי בזירה הפלסטינית, בעידן שלאחר אבו-מאזן.

 

רונית מרזן, ד"ר להיסטוריה של המזה"ת וחוקרת בקתדרת חייקין

שני מפגשים קיים יחיא סנוואר בשבוע שעבר (9–10 במאי 2018). האחד עם צעירי עזה והשני עם עיתונאים זרים. ניתוח הדברים שאמר לצעירים ולעיתונאים הזרים מלמד על כך שסנוואר מבין היטב שבעידן האזורי והעולמי שנוצר, לא גדודי עז אלדין אלקסאם יכריעו בשאלת הלגיטימציה הפוליטית שלו ושל חמאס כישות שלטונית, אלא דווקא הצעירים וכלי התקשורת. הצעירים האוחזים בקלע, בצמיגים הבוערים, בבקבוקי התבערה ובעפיפוני האש מצד אחד, והעיתונאים האוחזים בעדשת המצלמה מצד שני, עשויים לסייע לו להשיב את הבעיה הפלסטינית ואת תנועת החמאס למרכז השיח האזורי והבינלאומי. במפגשים האלה, התייחס סנוואר לשש סוגיות מרכזיות.

 

רונית מרזן, ד"ר להיסטוריה של המזה"ת וחוקרת בקתדרת חייקין

תנועת הג'האד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) ו"אלמג'מע אלאסלאמי" שלימים הפך לתנועת החמאס צמחו מתוך תנועת "האחים המוסלמים" על רקע התחייה הדתית שפקדה את המזרח התיכון בסוף שנות ה-70. תנועת הגא"פ שנוסדה על ידי ד"ר פתחי שקאקי, סטודנט פלסטיני שלמד במצרים פעלה כבר מראשית דרכה לשחרור פלסטין והקמת מדינה אסלאמית באמצעות מאבק מזוין. היא הייתה ממחוללות האנתפאדה הראשונה אך נדחקה לשולי הזירה הפוליטית לאחר החתימה על הסכמי אוסלו. במשך למעלה משני עשורים היא הייתה תנועה צבאית סוררת שלא סרה למרותן של ההנהגות הפוליטיות הרשמיות של העם הפלסטיני ודאגה לטרפד כל הודנה שנחתמה שלא בהסכמתה. היא לא פיתחה לעצמה תשתית אזרחית ולא נטלה חלק במערכת הפוליטית המוניציפלית (בחירות למועצות המקומיות ולעיריות) או הארצית (בחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות) ולכן נותרה שולית בקבלת ההחלטות הלאומיות של העם הפלסטיני.